תשי"א
תשי"ב
תשי"ג
תשי"ד
תשט"ו
תשט"ז
תשי"ז
תשי"ח
תשי"ט
תש"כ
תשכ"א
תשכ"ב
תשכ"ג
תשכ"ד
תשכ"ה
תשכ"ו
תשכ"ז
תשכ"ח
תשכ"ט
תש"ל
תשל"א
תשל"ב
תשל"ג
תשל"ד
תשל"ה
תשל"ו
תשל"ז
תשל"ח
תשל"ט
תש"מ
תשמ"א
תשמ"ב
תשמ"ג
תשד"מ
תשמ"ה
תשמ"ו
תשמ"ז
תשמ"ח
תשמ"ט
תנש"א
מאמרים - תשל"ג
הנחות
בלתי מוגה - מהדורה ישנה
סיכום:
קליפת 'ראו-מ"ה' למעליותא.
קליפת 'ראו-מ"ה' למעליותא.
כדי לשלול את הגלות שבא בסיבת שנאת חינם צריך לעורר אהבת ישראל במסירות נפש. הבעש"ט מפרש "זכור הוי מה הי' לנו" מה נעשה ע"י המ"ה שבנשמה, "הביטה וראה את חרפתינו" איך מחרפים נפשם בשביל אהבת ישראל. במאמר (משנת תר"ל) שנדפס לאחרונה מבאר הפסוק "זכור את בוראך בימי בחרותך" מלשון בית הבחירה, ע"י הזכירה דביהמ"ק ממשיכים השפעות (ע"ד זכירת יצי"מ שמבטל קליפת פרעה) ומכניעים ושוללים לגמרי את הגלות.
ענין הגלות לברר ניצוצות ומביא פי' נוסף מהבעש"ט: "זכור ה' מה" נעשה למ"ה שבנשמה. "הביטה וראה" איך שהמ"ה במצב של חרפה, קליפת ראומ"ה, מנגד לאצי', שרצונו לראות את הביטול, שאחרים ידעו מקיום התומ"צ שלו. אמנם חסרון זה הטביע הקב"ה באדם, ע"ד לעולם ילמד אדם שלא לשמה ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ומכיון שכך הטבע שהתחלת הלימוד הוא שלא לשמה וכן תשב"ר לומדים מיראת הרצועה והבל פיהם סליק לעילא, אין זה ענין של חסרון. כך גם מה שבאדם "נכנסה רוח שטות" ומאבד את המ"ה שנותנים לו, (פירוש הה"מ ב"מה היה לנו") גם כן אין חסרון זה באדם (בגימ' מ"ה) מצ"ע, אלא רק שנכנס בו כו'.
פירוש נוסף כפשוטו, "זכור ה' וגו' הביטה וראה את חרפתינו", חרפת אלמנותיך, אל-מנה שחסר שער הנו"ן (פעמיים, "מאה שערים", 'לך' ו'כל') כפי' האריז"ל עה"פ "ויתעבר ה' בי למענכם" ישראל חיסרו במשה את שער הנו"ן, אלא שזה רק 'כאלמנה' בכ"ף הדמיון, שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור. ואין זה שרוצים לספר חסרון בישראל אלא לעורר ענין נעלה יותר. כי הא גופא שחסר לנו שער הנו"ן מביא לחרפת אלמנותיך כפירוש הבעש"ט שמחרפים עצמם במסירות נפש על אהבת ישראל עד שאפילו מרע"ה עניו מכל האדם בראותו דרא דעקבתא דמשיחא המס"נ שלהם ועי"ז יוצאים מחרפת אלמנותיך ומענין ראומ"ה, ומדה כנגד מדה אהבת ה' לנו, כמשל הה"מ מאב המצמצם עצמו לבנו הקטן ואינו מחכה שיגדל אלא מתגלה אליו כפי שהוא, לגאלם באופן של מיד ואין צריך לחכות.
מיוסד:
מיוסד על כמה פירושי הבעש"ט והמגיד ורבותינו נשיאנו בפסוק זה במגילת איכה.
וראה גם ד״ה ציון במשפט תפדה תשל״ד. תשל"ו.
רקע:
”הצ״צ מבאר את פסוקי המגילה איך שהם למעליותא, ובאופן נפלא, וכמו״כ מביא גם כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה זכור ה׳ מה הי׳ לנו (שכתבו באידיש כדי שיגיע ענין זה בכל קצוי תבל, במקום גשמי וגם לכל הדרגות שבבני ישראל) פירוש הבעש״ט .. והנה על פסוק זה יש ביאור מהצ״צ, וכדרכו שמבאר כל ענין ע״פ פשט רמז דרוש וסוד, וכן יש ע״ז ביאורים מרבותינו שבכל הדורות, ובפרט בספר המאמרים תר״ל מכ״ק אדמו״ר מהר״ש (שחביבות מיוחדת לזה כיון שנדפס לאחרונה, ובודאי שכל דבר הוא בהשגחה פרטית), שיש בו מאמר עה״פ זכור ה׳ מה הי׳ לנו גו׳".
מאמר זה מיוחד במינו, מלמד זכות על ישראל על כל חסרון שימצא בהן.
יומני התקופה מספרים על אווירה שמחה ביותר ששררה בהתוועדות זו, וחלוקת לחיים לילדים ועוד.