מיוסד:
התהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא 

"ויסעו ממרה ויבואו אלימה", אותיות אלקים ואלי מ"ה, התהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, כשיבנה ביהמ"ק ת"ב יהפך ליו"ט גדול, יהפכו ימים אלו למועדים וכו'.

גבורות דקדושה פנימיותם חסד, רחץ ה' צואת בנות ציון מצד אהבתו אליו, מזה משתלשל מרה ויסורים. לא די בחיצוניות אהבה לזה, אלא פנימיות אהבת אב הרחמן, לכן ת"ב חל ביום א דפסח בחשבון דא"ת ב"ש, פנימיות החסד מתגלה בגבורות, בספר הבהיר "מים הרו וילדו אפילה" החשך מקורו ממים, פנימיות החסד. 

אך כשרואה האב שאין הבן יכול לקבל היסורים באהבה הוא מתחרט ומשפיע לו חסדים בגלוי, אפילו אם הסיבה לכך היא שחסר בעבודת הבן, לא יכלו לשתות מים ממרה כו מרים הם בעצמם, ויורהו ה' עץ החיים, תורה, ולא ע"י יסורים וחלים רעים, ודוקא תורה שבע"פ שנתלבשה בטענות שקר נסעה וירדה למטה ומ"מ נעשה מזה יחוד נפלא עם הקב"ה שאין יחוד כמוהו, עץ חיים למחזיקים בה. יששכר וזבולון תמכי דאורייתא, פועלים וימתקו המים, ונפעל גם ע"י עץ מר (דעה ב') כי החשך עצמו מצ"ע מאיר.

עד "ויבואו אלימה", זיי גייען אריין בענין החסדים. אל"י-חסד. מ"ה-חכמה, "וזהו ויסעו ממרה, אז מפארט ארויס מהגלות, וכבר יצאו ביסורים שהיו ע"ע לכל הדעות, ונעשה הויסעו נסיעה אחר נסיעה עד לעבר הירדן מזרחה בביאת משיח צדקנו".