סיכום:
”איכה יעיב באפו וגו'", למעליותא.

על ידי משפט וצדקה (שני אריסין) בזמן הגלות ממשיכים י"ג מידות הרחמים ולמעלה מזה, כי ע"י הירידה באים לעלייה גדולה יותר. כל זה מרומז בפסוק "איכה יעיב באפו גו'" כמבואר ברשימות הצ"צ שמפרש פסוקי איכה למעליותא ע"ד התוכחות שבתורה (כידוע שירמי' הנביא גלגול של משה שניהם נתנבאו באיכה).

"איכה יעיב" הוא בחינת עב וענן דקדושה, בחי' נעלית ביותר, "ולא יכול משה לבוא וגו' כי שכן עליו הענן", "מי אלה (חיבור 'מי' עדאתכ"ס עם 'אלה' שמות בנ"י) כעב תעופנה", בהמשכת בחי' עב, ולמעלה מזה "ומשה נגש אל הערפל" במ"ת. עי"ז נעשה "איכה", חיבור א"י (י' ספירות (גם הגנוזות) ומה שלמעלה מהם) עם כ"ה, מלכות, ע"י בירור עב וענן דקליפ', ענין התשובה. 

"באפו" גבורות דקדושה בעבודת התשובה, 'אז ער זאגט זיך אפ פון זיך און פון אלע זיינע עניינים' (מסלק את עצמו ומכל ענייניו) ורוצה לשוב אל ה'. "בת ציון", מעלת כנסת ישראל לעת"ל, "רני ושמחי בת ציון", לא זז מחבבה עד שקראה בתי.

"השליך משמים ארץ תפארת ישראל", ע"י הירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בבת אחת נתוסף בתפארת ישראל (בצדיקים שעבודתם בסדר והדרגה) מעלת התשובה באופן של השלכה, ע"י עבודה למעלה מהשתל' בנפש האדם (תשובה) ממשיך אור למעלה מסדהש"ת, בחי' איכה יעיב. 

"ולא זכר הדום רגליו ביום אפו", לעת"ל תהיה ההשפעה למלכות שלא ע"י ז"א, (הדום רגליו, מילה דאברהם, יסוד ז"א), ע"ד ר"ח שהמלכות נשארת במקומה, הקו יהי' נוגע ודבוק גם בתחתית העיגול.