סיכום:
הירידה בגלות, סותר ע"מ לבנות.


כאשר הירידה היא גדולה ביותר העליה שלאחריה גם היא גדולה ביותר. הירידה הוא ע"י מרכבה שיש בה כמה דרגות, האבות הן המרכבה, מרכבתא עילאה, מרכבת ישעיהו, יחזקאל וזכריה, מרכבתא תתאה. וגם ביניהם יש חילוקי מדרגות בן כרך ובן כפר. מטרת המרכבה להביא את הרוכב למקום שרוצה, האבות לאצילות, של ישעי' בבריאה, של יחזקאל "על נהר כבר" ביצירה ושל זכרי' מרכבת סוסים בעולם העשי' שם הלעו"ז מתגבר ושולט הירידה גדולה יותר ולכן העליה גם נעלית יותר. לפעמים נק' ירידה זו "דמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בתר" ירידה לטורא דפרודא, ועי"ז נעשה עליה גדולה "על הרי בשמים" ענין משיח והריחו ביראת הוי' דמורח ודאין.
כל הירידות התחילו בעולם התוהו ומזה נשתלשל למיעוט הירח עד לחטא עץ הדעת וחטא העגל וגלות אחר גלות, אך כשם שתוהו הי' סותר ע"מ לבנות (גם הבני' הראשונה שע"מ לסתור היה ע"מ לבנות) כן הוא בכל הירידות ע"ד ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא עד לחושך כפול דעקבתא דמשיחא יש בזה כוונה פנימית להגיע לאהבה פנימית ביותר, לכן נותנים לבנו יחידו של הקב"ה שנשמתו מבחי' טהירו עילאה שתרד לבירא עמיקתא מצד נורא עלילה על בנ"א ומירידה זו יגיע עליה הכי גדולה.
שייכות ט"ו באב ליוה"כ, אחת בשנה, שיש בו ה' תפילות, מלכות עולה בעתיק, כי שתיהם בבגדי לבן, ביוהכ"פ בגדי לבן דכה"ג בד בבד, מדרגת עתיק תכלית השלימות, כך בט"ו באב בנות ישראל שואלות כלי לבן שעי"ז נעשה שלימות ד"זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם", דוגמת שלימות הלבנה בט"ו באב. לאחר שבת"ב היה ענין "אוהבו שוחרו מוסר" המורה על תוקף אהבה כמש"כ הרב המגיד בספרו דישראל הוא כמו בן קטן שהאב משתעשע עמו און גיט אים נאך בגלל שהבן הוא מעצמות האב, מזה מגיע לעליה דט"ו באב, גם כאשר נמצאים במצב של אני ישנה בגלותא ועוד יותר בבחי' עיבור הרי זה בשביל העליה.
כך גם כללות התומ"צ, בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין הממתיק את המאכל, בכל לבבך בשני יצרך, מאתכפיא בא לאתהפכא, כן לעת"ל משבית את המזיקין, לא שיבטל מציאותם אלא נער קטן נוהג בם, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. עליה מירידה זו כל שנה בט"ו באב מאיר אור חדש שלא היה לעולמים. במיוחד קביעות שנה זו שהקריאה ביום שני פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, לוחות שניות כימים הראשונים ברצון, בתחילת עבודת האדם, ויש בה מעלת כפליים לתושיה עבודת התשובה ומשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא מצד מעשינו ועבודתינו בגלות כי רצה הקב"ה בירידה עד לבחי' עיבור כדי שיהי' אח"כ "הרה וגם ילדה ציון את בני'".