סיכום:
השמחה קודם ר"ה קשור לזמן שמחתנו 

"לפני הוי' אלקיכם", למעלה לא רק משם אלקים אלא גם משם הוי' וגם מקוצו של יו"ד הרומז לרצון העליון בחי' הכתר - קשור להפטרה, "שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי", שמחה הוא בגלוי בזמן שמחתנו, וגילה הוא בהעלם, "וגילו ברעדה" שמכסה את השמחה בר"ה, "בכסה ליום חגנו", רק "תגל נפשי", אבל "ליום חגנו", זמן שמחתנו, השמחה בהתגלות, "שוש אשיש בה׳". גם לפני ר"ה צ״ל שמחה של מצוה, ולכן אומר תחילה "שוש אשיש" ואח״כ "תגל נפשי בר"ה".

"כי הלבישני בגדי ישע", מעשה המצוות נק' לבושים, "ומעיל צדקה יעטני", צדקה זהו מעיל, להשמיע קולו בבואו אל הקודש. שמחה ממעשה המצוה.

כל הדרגות בשמחה, ביראה ובתשובה, קשורים זה בזה. אף שישנם כו״כ דרגות, ונוגע לפנימיות האדם, עד שמהפך את האדם מן הקצה אל הקצה, דשמחה פורץ גדר, מ״מ יש בזה דרגות, יש שמחה שניכר רק במראה הפנים, ולמעלה מזה, שמחה שבאה בדיבור, ועד לשמחה הכי גדולה הבאה בריקוד, שמגעת בפנימיות התענוג, כל הדרגות שבשמחה קשורים זה בזה. גם בתשובה וביראה כמה דרגות, מתתאה עד לעילאה, וכולם קשורים זה בזה. כך השמחה, קורין ההפטרה "שוש אשיש" לפני ראש השנה, שזהו שמחה של מצוה כנ״ל, ששייך גם להשמחה דזמן שמחתנו, כי כל הדרגות שבשמחה קשורים זה בזה.