השייכות דד"ה דמאמרי י"ט כסלו - "פדה בשלום" - עם ענין הגאולה. (ס"א)
נפקא מינה בין גמ"ח דישראל (אברהם) שנותן גם מענינים עיקריים, לגמ"ח דאומות העולם (ישמעאל) שהוא רק ממותרות ושיריים; וכן בגמ"ח רוחני - לימוד החסידות עם הזולת - שצ"ל גם מהענינים העקריים שלו. (ס"ד)
פסק אדמו"ר הזקן שחסידות תהי' נחלת הכלל, יקויים, אלא שצריך להיות דוקא בדרך הטבע - ע"י עבודתינו - כדרך חב"ד. (ס"ה)
כל תלמיד צריך להעמיד עוד תלמיד בלימוד החסידות. (ס"ו)
החילוק שבין נגלה לחסידות הוא בדוגמת החילוק בין השפעת רב ותלמיד להשפעת אב ובן; ביאור בדברי אדמו"ר הזקן שיוציא כאו"א מן המיצר אל המרחב, מהגשמי אל הרוחני, ומן הגיהנום. (ס"ז)
החולק על תורת החסידות הוא בגדר מין שאינו מאמין בחלק מן התורה, ומובן שהגדולים שחלקו אז אינם בגדר זה, והם בדוגמת הראב"ד ועוד שחלקו על הרמב"ם בענין "גשמיות בבורא" (שהוא כפירה), רק דלהבנתם ששייך גשמיות בבורא אין זה מינות, אבל האמת שהוא היפך האחדות, ועד"ז בענין המחלוקת על חסידות. (ס"ט)
הגזירה על לימוד החסידות נתפרסמה דוקא עם הטעם, ולכן כשבטל הטעם מעיקרא בטלה הגזירה; כשמחלקים בין גליא לסתים דאורייתא שהיא חד עם קוב"ה, הר"ז סתירה לאחדות ה' - בתים וגליא דקוב"ה. (ס"י)
מאמר שרשם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לעצמו בענין החידוש דאדמו"ר הזקן על הבעש"ט והמגיד. (סי"א)
אודיו