(תשמ"ב)
פה נתחדש לא רק שכל נשיא הוא הנשיא פרטי של השבט שלו, אלא שכל הנשיאים עזרו למשה ואהרן לפקוד את כל בני ישראל (לא רק את בני שבטו של הנשיא). המנין ע"י נשיאי מטות אבותם - מדגיש שהמנין הוא גם מצד החשיבות פרטית, אך מ"מ כל נשיא שייך לכל העדה - כדי שבמנין דכל פרט יודגש שהמעלה פרטית היא חלק מהכלל.
פה נתחדש לא רק שכל נשיא הוא הנשיא פרטי של השבט שלו, אלא שכל הנשיאים עזרו למשה ואהרן לפקוד את כל בני ישראל (לא רק את בני שבטו של הנשיא). המנין ע"י נשיאי מטות אבותם - מדגיש שהמנין הוא גם מצד החשיבות פרטית, אך מ"מ כל נשיא שייך לכל העדה - כדי שבמנין דכל פרט יודגש שהמעלה פרטית היא חלק מהכלל.
"אלה תולדות אהרן ומשה", שהם תולדות משה ע"ד שהם תולדות אהרן - אף שמציאותם נעשה ע"י אהרן, ולכן מוסיף רש"י ד"ה נוסף" - "ביום דיבר ה' עם משה: נעשו אלו תולדות שלו" - שע"י מ"ת נעשים ישראל מציאות חדשה ד"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ולכן הרי זה כאילו הם מציאות חדשה.
משיחת: י"א ניסן תשמ"ה
(י"ל: תשמ"ט)
משיחת: י"א ניסן תשמ"ה
(י"ל: תשמ"ט)
מטרת מצות כתיבת ספר תורה הוא "ולמדה כו' שימה בפיהם", ולכן בזמן הזה - כשאפשר לקיים את ה"שימה בפיהם" על ידי מעשה הקשור עם ספרים, שבהם אין הפרטי הדינים דשרטוט וכו' - אין צריך מעשה דכתיבה דוקא, אלא מעשה שעל ידו יהיה "שימה בפיהם" מתוך הכתב.
דוקא בשבועות, שאז ניתנה התורה שהוא חסד רוחני, צריך לאכול סעודה גשמית, כי ענין מ"ת הוא הפעולה בגשמיות העולם.
ב' הביאורים במדרש בענין הקרבת נשיא אפרים את קרבנו בשבת: (א) השבת דחויה מפני הקרבן. (ב) או שהשבת הותרה - שאיסור ההקרבה בשבת מלכתחילה לא נאמרה בנוגע לקרבן זה, ובזה גופא ב' אופנים: (א) שקרבנות אלו לא נאסרו, (ב) או שקדושת השבת מחייבת שיקריבו קרבן זה.
ההדגשה כאן היא "שאין סדר מוקדם ומאוחר", שגם כשהתורה מדגישה את התאריכים - כבפסוק זה ובפסוק הראשון דהספר – מכל מקום אין מוקדם ומאוחר. גנותם של ישראל הוא שכל הארבעים שנה לא ביקשו להביא את הפסח כמו שביקשו בשנה הראשונה.
אויב הוא מי שבפועל נלחם - וזה שייך כלפי מעלה שהאויב עושה היפך רצון ה'. אך שנאה הוא שנאה עמוקה בלב שמחפש תמיד דרכים איך להזיק לשונאו. ולכן מפרש רש"י "אלו הרודפין" כי זה ענינו של "משנאיך" לרדוף ולנסות לפגוע.
צריך להיות "נשמע" - שרצון ה' יונח בשכל האדם, ולכן שלח משה את המרגלים לראות את הארץ כדי שירצו לכבשה מצד שכלם ולא רק מצד ציווי ה'. וההוראה: שה"נשמע" - הבנת דברי התורה על פי שכל - צריך להיעשות בשליחותו של משה. דבאם לאו אין זה ענין השכל לאמיתתו.
"וישחטם" הו"ע ההעלאה, כדי שיזכו לגן עדן וכיוצ"ב (שהעונש הוא לטובתם). וטענת משה היתה שמפני שהעבירה היתה העדר האמונה איך יתכן שהעונש (אף שהוא לטובת בני ישראל) יפעול העדר האמונה באומות העולם ("ושמעו מצרים"). ומתאים לשיטת ר"א שדור המדבר באין לעוה"ב.
אות המטה הוא ראיה שאהרן הוא כהן גדול ומנושא מקהל ה'. דפריחת המטה בא מצד רצון ה', אך אופן הפריחה היה באופן טבעי ולא ניסי, דהיה "פרח" "ציץ" ו"שקדים". וזהו הוכחה בנוגע לאהרן, שהבחירה באה מצד ה', אך לאחרי שנבחר נעשה הכהונה ענין טבעי באהרן.
"הנה" הוא לשון שמחה (ועד לשמחה באופן של חידוש, שלכן מודגש השמחה בלשון "הנה"). והשמחה מודגשת בזה שאף שביטול הערעור היה על ידי מעשה אחד ד"פרח מטה אהרן", מכל מקום כדי לבטל את הערעור נתן הקב"ה לאהרן כ"ד מתנות, וזהו ראיה שהנתינה היא בשמחה.
ג' אופנים בביאור גדר מטפחת ספר תורה: (א) מצד הגברא - כדי שהאדם יוכל לאחוז בס"ת. (ב) מצד החפצא - שכבוד ס"ת דורש שיהיה לספר תורה מטפחת. (ג) המטפחת אינה רק גדר דכבוד ס"ת אלא היא קשורה עם העצם דספר התורה, שהמטפחת נעשית חלק מהספר על דרך הגליון.
שכשהתורה מזכירה את שמו של בלק אין זה מוסיף חשיבות לשמו אלא אדרבה זה מוסיף לו גנאי, וזהו חלק מ"שם רשעים ירקב" (ע"ד שמותר להזכיר שם של ע"ז שנכתב בתורה, כי ע"י שנכתב בתורה מתבטל הע"ז אצל היהודי, שמתגלה שהם "הבל ואין בם מועיל").
בפרשת בהעלותך מפרש רש"י "כששניהם יושבים בבהמ"ד", כי בבית מדרש כל היושבים מעיינים בהשאלה, ולכן שאלו גם את אהרן. אך בפרשתנו נאמר "פתח אוהל מועד" שהוא המקום שבאים לשמוע את דבר ה' למשה, ולכן מביא רש"י ב' פירושים: "סרס המקרא ודרשהו", או "בבית המדרש היו יושבים".
יהושע לא נמשח אף שהיה מלך, כי ליהושע היו שני עניני נשיאות, אך עיקר ענינו היה הנשיאות בתורה וכהמשך לזה היה לו גם ענין המלוכה. ומשיחה הוא למלך שעיקר ענינו הוא מלוכה.
להרמב"ם היה גם גדר של כיבוש במלחמת מדין, אף שעיקרה היה נקמה. לר"ע זה ששבט לוי אין יוצאים למלחמה הוא רק בשייכות לא"י כי לא ניתן להם נחלה בא"י, אך מלחמות שהם מחוץ לא"י, שענינם להרחיב גבול ישראל ולהרבות בשמעו של המלך, שזהו גדולת ושמע ה', ועד"ז מלחמת מדין, שענינה נקמת ה', שייכים לשבט לוי שענינם להיות חיל ה'.
שהאדם צריך להיות בבחי' מהלך, זאת אומרת הילוך שלא בערך. וזהו "אלה מסעי" לרמז שהאדם צריך תמיד לעלות בהילוך באין ערוך.
חשיבות כתיבת ס"ת עבור ילדי ישראל בכל העולם, גם מאחורי מסך הברזל.
ע"ד ה"תענית שעות" שהוכרזה ע"י אגודת הרבנים לאור המצב בעולם לער"ח סיון.
מעלת "תענית שעות" דרבים ובער"ח סיון, בפרט ע"פ דברי אדה"ז באגה"ת פ"ג. (ס"א) הוראה בפועל - התחזקות באהבת ישראל. (ס"ה) "בנינו עורבים אותנו"; הוראה בפועל - כינוסי ילדים לפני שבועות, בפרט ליד הכותל המערבי, קבל רחל ומערת המכפלה; להביא כל התינוקות לקריאת עשה"ד בחגה"ש. (ס"ח) חיזוק לילדי ישראל מאחורי מסך הברזל. (סי"ז)
הבאת ילדי ישראל לקריאת עשרת הדברות בחגה"ש.
כינוסי ילדים בימי התשלומין דעצרת, בפרט במקומות הקדושים בארה"ק.
זכותם של ילדי ישראל, שהם הערבים על התורה. (ס"ב) הוראה מפ' בהעלותך את הנרות - להאיר את הועלם ע"י תומ"צ. (ס"ה) הוראה משיעור יום ד' דפ' בהעלותך - לא להתפעל מ"מדבר" הגלות. (סי"ב)
בתענית צ"ל חיזוק בתורה וצדקה. (ס"א) השלמת מגבית י"ב תמוז. (ס"ג) הוראה מענין קרבן תמיד (שיעור חומש דיום זה). (ס"ד) תיקון הדברים שאירעו בי"ז בתמוז. (ס"ה)
חיזוק בתורה עבודה וגמ"ח, בפרט בי"ז תמוז. (ס"א) פירוש "נשתברו הלוחות" וההוראה בעבודה. (ס"ו) אהבת ישראל - תיקון שבירת הלוחות. (ס"ט) פירוש "הובקעה העיר" וההוראה בעבודה. (סי"א) הקשר לעבודת בעל הגאולה די"ב תמוז. (סט"ו) הקשר המיוחד די"ז תמוז ל"עוללים ויונקים". (סי"ז)
תענית - עת רצון ומדרכי התשובה. (ס"א) ביאור ענין "נשתברו הלוחות" ביאור "הובקעה העיר" והקשר לשבירת הלוחות. (ס"ז) הקשר לפ' מטות - ענין הנדרים. (ס"ח) כתיבת ס"ת לילדי ישראל בירושלים. (סי"א) מעלת כתיבת ס"ת לידלי ישראל, בפרט בשביל הילדים שמאחורי מסך הברזל. (סי"ד)
יום התענית - התגלות רצון העליון. (ס"א) בשבעה עשר בתמוז - "הובקעה העיר", וההוראה - חיזוק חומת ירושלים (שלימות היראה) "עשו סייג לתורה". (ס"ה) חורבן ביהמ"ק וירושלים - בעוון שנאת חנם, והעדר ההוכחה - "שלא הוכיחו זה את זה", והקשר לזה. (ס"ו) הקביעות דשבעה עשר בתמוז - ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות - אהבת ישראל באופן דאהבת חנם, שעי"ז מתבטל ענין הגלות, וזוכים לבשורת הגאולה - פ' פינחס, "פינחס זה אליהו", וכן לחלוקת הארץ - בשיעור חומש היומי. (סי"ד) ההוספה בתורה ובצדקה - "שמרו משפט (תורה) ועשו צדקה". (סט"ז)
התעוררות מחגה"ש לכל ימות השנה, בכל יום ויום חדשים / חנוכת הבית דתו"ת, והקשר למתן תורה / סיום ירושלמי מועד והקשר לריש יבמות / שייכות מ"ת לנשים / תורה מביאה רפואה / מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה - פי' ע"ד הצחות / ביאור מעלת מצוות שבמ"ת על המצוות של האבות / ספירת העומר וקביעת חגה"ש בעובר קו התאריך / במ"ת: נתינת נסתר בנגלה ונגלה בנסתר / בכל חילוקי דיעות יש ללכת למורה הוראה / שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט וניצולה בהפצת היהדות / הדגשת האבסורד שבדיעה שהבעש"ט הקיל במצות ח"ו; פירוש "כל ישראל מאמינים" / סגולת שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט / הערות במאמרים בעניני יהדות: זהירות מלהביא אישים שלא כדאי לצטטם; זכרונות השונא כו' אינם נאמנים; ר' אדם בע"ש והבעש"ט לא התראו; מכתבי הגניזה החרסונית אינם כי"ק; כ"ו שנה שהי' הבעש"ט בנסתר / נחיצות הדפסת מאמרים ע"ד הבעש"ט / חיזוק למורה הוראה בהנהגת קהילתו / ביאור מרז"ל "רבי מכבד עשירים" / התחזקות בעניני תומ"צ (ששמרו את עם ישראל מכליון), ובפרט בדורנו / התעוררות בתומ"צ לבנות שאבותיהם מסרו נפשם על היהדות (שהמס"נ עוברת גם אליהם) / טעם התואר ר"ג מאור הגולה - מחמת ב' תקנותיו; טעות אנשי "חכמת ישראל" בתקופה הידועה / הוראה מציור צבעוני של אותיות באופן שגם צילן ניכר / אזהרה שלא להוציא לאור תורה שבכתב על פי כתב יד בנוסח שאינו מקובל ע"פ המסורה / שקו"ט בנוסח הכתוב (משלי כז, כ) "שאול ואבדון לא תשבענה" / סמכות ספר "יוסיפון" / מכתב כללי - ימי הגבלה תשמ"ג / מברקים.
כיסוי השערות בנשים ולא גילוחן / מעלת פאה נכרית - שייטל / התחזקות נשי ישראל בהנ"ל, ובחינוך הילדים / שקו"ט בשו"ע אדה"ז (סקכ"ח סמ"ד) בדין נשיאת כפים של כהן שיש לו מומין.
הדיעות בזמן הדלקת המנורה - בלילה או גם בבוקר / טענת למה נגרע מראה על יוקר יהודי, ההוראה באופן החינוך / ההפרש בין תשלומין דחג ופסח ראשון ושני לגבי "חיגר ונתפשט" / באגה"ק סי"ט ביאור חכם עדיף מנביא, גם מרע"ה מלבד הראי' בנבואה השיג גם בחכמה מה שהשיג האריז"ל / מהות מצות האמונה בנבואה, והדגשה בזמננו שצ"ל קיום כל המצות במעשה; דרגות בנבואה / דין נתינת שלום לרבו / איסור אמירת לשון הרע על עצמו.
מעלת ארץ ישראל, "מאך דא א"י", ובפרט לגבי נשי ישראל / הערות באגה"ק סוס"א / הלשון "זכותו יגן עלינו" על צדיקים שבעולם האמת / הטלת חוטי צמר בבגד פשתן / ציצית מכונה / ט"ק סגולה למי שאירעה אצלו גניבה / שמירת העינים.
נ"ה שנה מהגאולה, ההוראה מזה / מעלת ההתוועדות ביום זה / עיקר ההתוועדות מהכח אל הפועל / סגולת היום / הכרח הפצת מעיינות / כפר חב"ד / בית כנסת שבכפר חב"ד / לעולי מרוקו שבכפר חב"ד / המשכת הגאולה לכל השנה / סגולת היום / הקשר המיוחד לנשי ובנות ישראל /הוראה ממס"נ דבעל הגאולה / לימוד בטחון והשגח"פ מהגאולה; השגח"פ בשידוכים / לימוד מס"נ מבעל הגאולה / הכרח הפצת המעינות / הכרח פעולות חב"ד וכח מיום הגאולה / הוראה: מעלת החינוך, ומס"נ עבור כלל ישראל / מס"נ בשביל חינוך "עוללים ויונקים", בפרט בנות ישראל / ברכה לבר מצוה בכפר חב"ד / התעוררות דחג הסיום של בית ספר למלאכה להוספה בכל עניני יהדות, בפרט בשנת הקהל / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בעשירי בתמוז, פדה בשלום / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בי"ב תמוז / למסימות בית רבקה - התעוררות כנ"ל / מברקים.
נ"ה שנה מהגאולה, ההוראה מזה / מעלת ההתוועדות ביום זה / עיקר ההתוועדות מהכח אל הפועל / סגולת היום / הכרח הפצת מעיינות / כפר חב"ד / בית כנסת שבכפר חב"ד / לעולי מרוקו שבכפר חב"ד / המשכת הגאולה לכל השנה / סגולת היום / הקשר המיוחד לנשי ובנות ישראל /הוראה ממס"נ דבעל הגאולה / לימוד בטחון והשגח"פ מהגאולה; השגח"פ בשידוכים / לימוד מס"נ מבעל הגאולה / הכרח הפצת המעינות / הכרח פעולות חב"ד וכח מיום הגאולה / הוראה: מעלת החינוך, ומס"נ עבור כלל ישראל / מס"נ בשביל חינוך "עוללים ויונקים", בפרט בנות ישראל / ברכה לבר מצוה בכפר חב"ד / התעוררות דחג הסיום של בית ספר למלאכה להוספה בכל עניני יהדות, בפרט בשנת הקהל / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בעשירי בתמוז, פדה בשלום / כנ"ל, בפרט כשחל חג הסיום בי"ב תמוז / למסימות בית רבקה - התעוררות כנ"ל / מברקים.
פירוש "אחכה לו בכל יום שיבוא" / שלילת "אתחלתא דגאולה" / חישוב קיצים.
תספורת לילד כשחל יום ההולדת הג' בר"ח / הערה בענין ניסוך המים.
כינוס השלוחים השלישי בארה"ק.
סגולה להחזיק במכונית סידור וכו' / לא לנהוג מכונית בארץ הקודש / אם נשים נוהגות מכוניות תלוי במנהג המקום.
הצער וכו' מגזירת "מיהו יהודי" ובפרט בימי המצרים.
מטרת הנופש בריאות הנשמה בהוספה / כנ"ל ובפרט בשנת הקהל והכנה לאלול / זמן מתאים להחדיר בילדים עניני תומ"צ / שלא לעזוב הילדים שבבית-ספר לימי הקיץ / כתות מיוחדות לזמן הקייץ / מעלת מחנה גן ישראל / מברקים לגן ישראל.