מלך בשדה בשנת השמיטה, חילוקי עבודה בשדה.

כמה דרגות בשדה, רחוק או סמוך לעיר או למדבר. עידית בינונית וזיבורית. לפי זה חילוק בהשתדלות והיגיעה בעבודת השדה. בחודש אלול כל פרט בעבודה חדור ב"אני לדודי" ומביאה לגילוי "ודודי לי" עד שמתאחדים בתיבה אחת, אלול. יש גם חילוק באותה שדה מיום ליום ושינויים בבעל השדה שפועל בנכסיו, וכמו בשנה השביעית ניכר בשדה שהבעה"ב הוא אדון העולם, "ושבתה הארץ שבת לה'", אפקעתא דמלכא, ושינוי זה שבארץ ישראל נמשך ונשפע לכל הארצות גם בזמננו.
מעלה מיוחדת בשנה זו שהמלך בשדה כאשר היא באופן דשבת לה' ופועל עילוי בכל עניני אלול, בעיקר בענין המעשה, כל שש שנים עושה מלאכתו בשדה שלא כבהיכל המלך שם זה נחשב למרידה (מחוי במחוג) אבל בשנה זו גם בשדה הוא בביטול עצמי אל המלך, כי ממלא את זמנו שהיה עוסק בשדה להוסיף בתומ"צ כמו שבט לוי שה' הוא נחלתו.
למארי תורה צ"ל עבודה מיוחדת אל יבוש מפני המלעיגים, כי יכול להיות שומר תומ"צ שיש לו חלק בגשמיות כשבט זבולון וטוען שהרוצה להעשיר ירבה בסחורה, ענין שחסר לכאו' למארי תורה שעשירות שלהם אינה כמו אצל בעלי עסק. לזאת אומרים להם "שולחנך גדול משלחנם", שיש להם לא רק חלק בעוה"ב ברוחניות אלא גם בגשמיות גדול משלהם, "הוא ובניו כל הימים", כי שלימות האב שנמשך גם בבניו, ו"כל הימים" אפילו בחו"ל, לא רק כפשוטה אלא גם ברוחניות.