סיכום:
ירושה ומתנה בעבודה

הוראה נצחית בעבודת כל אחד מענין ירושה ומתנה של הארץ, כאו"א מישראל הוא "ארץ הצבי", ל' תענוג וארץ חפץ לכן יש אצלם ב' ענינים אלו גם לפני העבודה, אדם מורכב מגוף ונפש, בצלמנו כדמותנו, ומדרגה שלישית המחברם, שרשם בג' המדרגות, ממלא כ"ע, סובב כ"ע ומדרגה שלישית שלמעלה מהן המחבר אותן. שייך לר"ה, מלכויות, ספי' המלכות, ממכ"ע; זכרונות, ז"א, סוכ"ע; ומדרגה הג' המחברם הוא שופרות, בינה, ושרשה בעתיק, לשון שופרא ותענוג. 

בעבודת האדם הוא: סור מרע, כל ישראל שווים בזה, כי מוכרח לצאת מהחושך. ועשה טוב, יותר ממה שמוכרח, למעלה ממדוה"ג. בקש שלום, ענין התורה שלמעלה משניהם. כמו"כ החילוק בין ירושה למתנה, ירושה שאין לה הפסק, ע"ד סור מרע, כי צ"ל תמיד חדור באלקות ולסור מכל הענינים הבלתי רצויים. גם ענין הבירורים, יעקב יורש אורות דתהו מעשו ונכנס במקום המוריש בדרך ממילא והוא הבכור באמת. מתנה היא למעלה מזה, התגלות מלמעלה, "אשר ה׳ אלקיך נותן לך", ע״ד ענין ועשה טו,ב שהיא הוספה בטוב, ויש בה הפסק, מתנה היא למעלה לגמרי ממדידה והגבלה, המשכת בחי׳ סובב.

אך הסדר בפסוק, קודם,"ה"א נותן לך" ואח"כ "וירשת", נתינה קודם לירושה, כי משביעין אותו (מל' שובע) תהי צדיק, כי כבר בתחילת העבודה נותנים כח, וכל הנותן בעין יפה נותן, שיגיע האדם לשלימות עבודתו, לא רק לבחי׳ ירושה אלא גם לבחי׳ מתנה. ובאופן של "כי תבוא" לשון סיפור והבטחה, את ארץ ז' עממין בדרך ירושה, ואת קיני קניזי וקדמוני בדרך מתנה, כי ירחיב ה"א את גבולך.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש