סיכום:
המשכת תענוג עד לעקב שברגל

"נצבים" לשון נפעל, היינו שיש מפעיל, הוא "ה' אלקיך", המעמיד ומציב אותם באופן של אחדות, לאחדים כאחד. ע"י "לעברך בברית". הקריאה קודם ר"ה נותן כח לזה. העבודה, לזכור הברית, ע"י מלכויות זכרונות ושופרות.

מלכויות, אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. כדי להיות כולכם לאחדים כאחד, צ״ל ביטול הציור פרטי של כל אחד. וזהו נצבים לשון מפעיל בענין זה, הכח לפעול ענין ההכתרה בא מבקשת הקב"ה 'אמרו לפני מלכויות', בקשה היא נתינת כח.

זכרונות, גם זמן רב אחרי כריתת הברית לא יפסוק האחד מעל חבירו, כי כל אחד מכורתי הברית זוכר את הברית. כדי שיהי׳ הברית בשלימות צריך לענין הזכרון, "זוכר הברית".

ובמה בשופר, "שפרו מעשיכם", אף שלפני זה הם כבר טובים, צ״ל בהם שיפור ותשובה, לאתבא צדיקייא בתיובתא. שופר ענינו המשכת התענוג, דשרשו בעצם הנפש, ענין התשובה ומקור ענין הברית. מעין התענוג שבעצם הנפש נמשך במעשיכם, גם במעשים פרטיים ובכל התענוגים פרטיים, כח התענוג נמשך בכל כח בנפש ובכל מקום בגוף האדם, גם לעקב שברגל, כנודע סיפור רז"ל במי שע״י התענוג נפעל בו גידול העצם בפשטות, "שמועה טובה תדשן עצם". וזה נפעל ע״י השופר, לכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת, כי התענוג שבשופר נפעל ע״י השבת, וקראת לשבת עונג, גם בדברים גשמיים, עד לאכילה ושתי׳ ואפילו שינה. לכן תקיעת שופר הוא בקול פשוט וכו׳, קלא פנימאה דלא אשתמע, קול היוצא מפנימיות הלב. ובקרן של בהמה דוקא, ובשופר של יעל פשוט דוקא, בחי׳ הרים הגבוהים ליעלים, שכל ענינים אלו מורים על בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה ולמעלה מטעם ודעת, שזהו כללות ענין הברית.

ענין זה מבואר בפנימיות התורה באופן דיתפרנסון מיני׳, שנמשך ומתלבש בשכל האדם, ועד שנעשה כמו מזון, דם ובשר כבשרו. ויהי רצון, שמזה יומשך גם בדם ובשר של הגוף בפשטות.