סיכום:
הכלל שלמעלה מכל הפרטים

"אתם נצבים כולכם", תחילה בדרך כלל, לאחדים כאחד, ומזה נמשכים הפרטים "ראשיכם שבטיכם וכו׳". אמנם דרך פרט לאחרי הירידה בפרטים והתחלקות, הם עצמם עולים ונכללים בנקודה אחת, "לעברך בברית", למעלה מן הכלל שהוא מקור לפרטים, למעלה גם מבחי׳ כלל גדול, תכלית השלימות. בעבודה הוא החידוש בענין התשובה, לאחרי שישנה ההתחלקות (שע״י הירידה), עולה ע״י תשובה עד לנקודה שלמעלה מכל גדר התחלקות.

ב׳ ענינים אלו (תחילה הכלל שממנו נמשכים הפרטים ואח״כ הנקודה שאלי׳ עולים לאחרי התחלקות הפרטים, שהיא למעלה גם מהכלל) קשור עם שמיטה שבכל פרט בעבודת האדמה יורגש לה׳ הארץ, שבת לה׳. וכן לר"ה שחל בשבת, ר"ה הוא כמו ראש, שכל האברים כלולים בו, גם כשהאברים הם במקומם הראש מנהיגם, וכן בר"ה כל ימי השנה כלולים בו, ועוד זאת, שגם כמו שהם במקומם ובזמנם הרי הם מונהגים מר"ה. שזהו ענין הכלל הכולל הפרטים ושייך לפרטים. אמנם שנת הקהל, השנה הבאה, הוא בחי׳ הנקודה שלאחרי הפרטים, שאז הנה לאחרי עבודת שנת השמיטה נקהלים כל ישראל יחד, אנשים נשים וטף, לשמוע התורה מפי המלך שזהו כשומע מפי הגבורה.