סיכום:
עבודה למעלה מטו"ד מבטל התוקף דעמלק
בירור ועליה לניצוץ קדושה דהמן ע"י אמירת ברוך המן באופן דעד דלא ידע דוקא. כי בעבודה בטעם ודעת הרע לא נהפך לטוב וצריך זהירות שלא להתגרות בו, משא"כ למעלה מטו"ד, לא ידע, הוא ע"ד צדיק גמור שמותר לו להתגרות ברשע ובכוחו להמשיך אור בניצוץ הקדושה השורה בתוך הקלי' ולא יומשך מאומה לקלי' עצמה.
אמרו ישראל למשה: זכור את יום השבת לקדשו, למעלה מהעולם אין עמלק תופס מקום ולא יתקיים מצות מחיית עמלק. והשיב להם זה כוס וזה כוס, שתענוג המורכב יש לו אחיזה בכלי. ויש להמשיך תענוג שאינו מורכב ע"י העבודה למעלה מטו"ד ועי"ז "אמחה זכר עמלק" ע"י הקב"ה.
גם כשעמלק הוא בכל התוקף, הנה מצד התגברות ותוקף דעמלק דוקא הקב"ה בעצמו מבטלו. ע"ד הגבהת אסתר להמן להשוותו אל המלך בעשיית המשתה לשניהם, עי"ז היתה עיקר מפלת המן, כי הגבהה כזו לא הי' המלך יכול לסבול כו'. "אם תגבי' כנשר גו' משם אורידך נאום ה'". שעשתה אותו כחבר למלך, לא יכול המלך לסבול עוד (דאָס קען מען שוין ניט פאַרטראָגן), ואמר "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ופני המן חפו", שנבדל הרע מן הטוב כי הפרידן מאחדותו כו', שהוציא ממנו את כל הפנימיות (הטוב), וממילא בטלה מציאות הרע לגמרי.
ענינו בעבודה, גם כשחסר תוקף ברוחניות לפעול מחיית עמלק, העצה לעורר את מחיית עמלק (בתקפו) ע"י הקב"ה מצד גודל ההתגברות והתוקף דעמלק גופא. כאשר עניני עולם מתחילים להשתוות עם עניני קדושה אזי לא מתחשבים עוד במעמד ומצב דבנ"י, ונעשה מיד "מחה אמחה" ע"י הקב"ה, בביאת משיח צדקנו, בגילוי ממש, גילוי המשיח במילואו למטה מעשרה טפחים, בעגלא דידן אמן.

נערך ע"י הר' שנ"ז שי' פרקש