סיכום:
בעולם מזוכך המעשה גדול.

פרשה ראשונה עיקרה קב"ע מלכות שמים, ותורה ("ושננתם") קודם למצוות ("וקשרתם"). פרשה שניה עיקרה קב"ע מצוות, ("וקשרתם") קודם לתורה ("ולמדתם") ומבואר בדא"ח שפרשה ראשונה הוא לדעה שתלמוד גדול, פרשה שניה כדעה דמעשה גדול. בזמן דעתה תורה קודם למצוות, פ' ראשונה, ולעת"ל מצוות קודם לענין התורה, פ' שניה.
אף שטעם הדעה דמעשה גדול הוא כמ"ש "גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו" שדווקא ע"י סדר השתלשלות ("עיר אלקינו") מתגלה גדולת הקב"ה ובפרט בעוה"ז הגשמי כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ועפ"כ נמנו וגמרו 'תלמוד גדול כי מביא לידי מעשה', כדי להמשיך גילוי אלקות בגשמיות (מצווה מל' צוותא וחיבור) צ"ל ממוצע בין א"ס לגשמיות, שמצד עצמו אינו יכול להיות כלי לאלקות, אלא שבפנימיות 'מעשה גדול' כי ע"י נשלם רצון העליון, משא"כ התלמוד אינו אלא ממוצע שעל ידה מגיעים למלאות רצון העליון.
עכשיו כשהעולם עוד לא נזדכך ההלכה היא 'תלמוד גדול' כי מעלת המעשה יתגלה רק לעת"ל כאשר העולם יזדכך. לכן פרשה ראשונה מדבר על סדר העבודה עתה שקדמה תורה למצוות, תלמוד גדול, בפרשה שניה מדבר בזמן דלעתיד אז מצוות קודם לתורה, 'מעשה גדול'.