שמחת בית השואבה הי' בעיקר בבית המקדש, אבל זה נמשך לכל מקום ולכל זמן. (ס"א)
לכל אחד מהג' אבות יש פסוק מיוחד, ולשאר הצדיקים יש פסוק אחד (לכולם) "ונחך הוי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך" והביאור בזה. (ס"ב)
ב' דעות בטעם השמחה, ולהדיעה שזה מצד שמחת לולב מובן הקשר (בעיקר) לתלמידי הישיבות שעיקר עסקם בתורה - לולב. (ס"ח)
ב' אופנים בגדר השמחה, ושיטת הרמב"ם בזה וביאורה, והעילוי שנפעל בזמן הגלות "קלקלתנו זוהי תקנתנו". (ס"ט)
ע"ד כינוס צא"ח. (סט"ו)
לימוד בשיעור היומי בחומש, עה"פ (לג, כב) "ולדן אמר וגו', ולנפתלי אמר וגו', ים ודרום ירשה". (סט"ז)
ההוראה מכל הנ"ל: להוסיף בהפצת המעיינות. (סי"ז)
אודיו