ענין יציאת מצרים בכל יום, באופן (מגבול לבלי גבול) שבאין ערוך, ואפילו בימות החול לגבי ימי הפסח דאזלינן מיני' שענינים "גילויים" בלבד, משא"כ ימות החול - מעשים טובים שבעולם הזה - שע"י "נעמט מען עצמות". (ס"א)

יש מעלה ב"גילויים" לגבי "מעשה" שזהו ענין משה - עבודה דעכשיו, ואח"כ משיח - גילויים, ואח"כ עוד הפעם משה (גואל אחרון) מעלת המעשה. וההוראה שצריכים גם מעשה וגם כוונה והם משלימים זה את זה. (ס"ב)

הטעם דלעתיד לבא נאמר "כמצות רצונך" שהמצוות יהיו בתכלית השלימות ע"פ המבואר שמצות נקראים בשם זריעה. (ס"ד)

"לעתיד לבא - מעשה גדול" ב' פירושים; לעתיד "אשת חיל עטרת בעלה", מעלת המלכות ומעין זה עכשיו מעלת האשה בהפיכת דברים גשמיים לאלקות - סיפור עם מטבעות נוצצות אצל אדמו"ר הזקן. (ס"ה)

ביאור בפרקי אבות (פ"א מי"ז): (א) "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף (עניני עולם) טוב משתיקה" - העלם ופרישות, שעי"ז מזדכך ומתעלה, (ב) "ולא המדרש עיקר אלא המעשה" - דצריך להיות תלמוד המביא לידי מעשה, היינו, שבתורה צ"ל בגילוי דוקא ולא בהפרשה השייכת גם לנפש הבהמית, (ג) "וכל המרבה דברים" - שעומד בהתפשטות, שחושב שכבר השלים את הכוונה, "מביא חטא" - מלשון חסרון לו גילוי העצמות, שבא ע"י קבלת עול וביטול. (ס"ז)