הפירוש הפנימי ב"אורה ושמחה וששון ויקר" שהם אותות המבדילים בין ישראל לעמים, ומביאים שמחה וכו' בגשמיות. (ס"א)

ביאור ענין "אורה ושמחה וששון ויקר" בספירות, וענינם בעבודה. (ס"ב) 

תורת הבעש"ט - התורה נקראת בשם "ישראל", ובמגילה נוסף השם "יהודים", ובב' מקומות בב' יודי"ן, וההוראה מזה לפועל - "יהודי - מודה בכל התורה כולה". (ס"ה)

פורים תורה: דכל הויכוח בין מרדכי להמן הי' אם "להשמיד ולהרוג" ר"ל או "ליהודים היתה אורה וגו'", אבל דבר ברור לכולם "מיהו יהודי"!; שמחת המן שהפור נפל בחודש אדר שאז תפילות משה לא נתקבלו, וכך (חשב) לא יוכלו ישראל לבטל הגזירה ע"י תפלה; אבל "כדאי יום הלידה (של משה) שיכפר כו'" שענין התורה - שהי' בלידתו - הוא נצחי ונותן כח לבטל כל ענין בלתי רצוי. (ס"ו)

תורת אדמו"ר מהוריי"צ על דיוק הלשון "את כל אשר קרהו" שגם צרת חברו מרגיש כצרת עצמו, וכמו"כ בטובתו. (ס"ז)

בחילוק העבודה בין פורים ליום הכיפורים; והטעם מדוע אין ב' ימי פורים כבכל יו"ט של גליות. (ס"ח)

מגבית עבור קופת רבינו, נתינתה בשמחה ובמדה דעד דלא ידע. (ס"ט)

"שקר החן והבל היופי וגו'" - ביאור ענין זה, ושאינו סותר למש"כ "לא נבראה אלא ליופי". (ס"י)

ההתוועדות דפורים בין י"ד לט"ו, שהוא נעלה משניהם. (סי"א)

"בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן" מדוע צריך נתינת טעם, וההוראה בקשר לפורים. (סי"ב)

ביאור החילוק בין תורתן של ראשונים לאחרונים. (סי"ג)

ענין ה"ונלפינו" שצ"ל אצל התמימים. (סי"ד)

ע"ד מאמר מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לפני שנה שצ"ל "קאים אדעתי' דרבי'" עכ"פ למעשה (אם לא שייך בהבנה). (סט"ו)

בדין חיוב עבדים כנענים בפורים - בנגלה, חסידות, ועבודה. (סט"ז)

עבודת ה' באופן הרצוי אצל בני ישראל כאן עוזרת לאלו הנמצאים מעבר מסך הברזל. (סי"ז)

הנפקא מינא בין עבודת הבירורים לנסיונות. (סי"ח)

"קיימו מה שקבלו כבר" קאי על תורה שבעל פה, ובכללות הרי זה ענין פנימיות התורה, וההוראה לפועל, והקשר במיוחד לנשי ובנות חב"ד. (סי"ט)

קביעות עיתים בזמן ובנפש - ופרצת בנגלה ובחסידות ע"ד "חייב איניש". (ס"כ)