השייכות דההפטרה לאחרון של פסח, כי אז מאיר הארת משיח הקשור עם חזקי', דלכך: א) אחרון של פסח ושביעי של פסח בסמיכות זה לזה דמשה גואל ראשון ואחרון, ב) הרביים היו בשמחה בהתגלות, ג) הפסוק עד כי יבוא שילה מרמז על משה ומשיח דמשה גואל ראשון ואחרון, רק דמשיח נרמז גם במלה "יבוא" דזהו הגילוי בההעלם, וזהו גם דבימים האחרונים דפסח נמשכים בגלוי ע"י עבודה הענינים של הימים הראשונים שהיו בהעלם. (ס"א)

כוס ראשון - גדלות אבא; ג' מצות - קטנות אבא; ג' כוסות האחרונים - ביזה, וענינם בעבודה. (ס"ז)

ע"י הליכה ברגל פועלים זיכוך ושלימות גם במקומות תחתונים; תנאי עיקרי בגאולת מצרים ובגאולה העתידה, וההוראה דאין להסתפק בהליכתו לתהלוכה אף אם הלך ב' פעמים. (ס"י)

על שיר השירים כתוב - קודש קדשים, דבקדש הקדשים היתה התורה שפעלה דלא יהי' הגבלות המקום. (סי"ז)

קבלת עול מספיק בגלוי בתחלת העבודה ובסיומה, לאידך זכירת יציאת מצרים צ"ל גם בשעת העבודה. (סי"ט)

ביציאת מצרים ואח"כ ויצאו ברכוש גדול דזהו בירור הניצוצות שזה תנאי בהגאולה וכן בגאולה העתידה אם לא בירר כל הניצוצות שצריך לברר אזי נשמתו בגלות. (סכ"ב)

המעלה בנשמות דנקרא "מהלכים", וצריך להיות בפועל ולא רק בכל, דבארץ לא זרועה שם הניצוצות שצריך לברר. (סכ"ה)

עה"פ (שמות ג, כב) "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וגו'" ב' פירושים: א) כפשוטו נשי ישראל שצריכות להשפיע על אלו שבדוגמת שכנתה וגרת ביתה, ב) על הנשמות דצריך להיות בירור הניצוצות. (סכ"ו)