שבועות הוא זמן של חתונה: א) דישראל עם תורה, ב) ישראל עם קוב"ה; בתחלת העבודה ישראל מקבלים מתורה, ואח"כ הם משפיעים בתורה; בנישואין ישנם שעבודי הבעל - ישראל לתורה, וקוב"ה לישראל. (ס"א)

מרוב הטרדות בהכנות לחתונה אפשר לשכוח על העיקר; ביאור בזה ע"פ תורת הבעש"ט עה"פ "תפלה לעני כי יעטוף" (תוכן התפלה היא ש)"לפני הוי' ישפוך שיחו" (שלא יסיח דעתו לכל ה"גילויים" רק יקח "עצמות"); לאידך תובעים מכ"א שגם "ירד" למטה לעשות מהעולם כלי לאלקות. (ס"ד)

דוקא בשבועות שיש גילוי הכי נעלה ("אנכי") מדגישים על גשמיות דוקא (- איסור תענית חלום) משא"כ בכל  שקו"ט; טעם (ע"ד הרמז) מדוע הדוגמא להיתר תענית בשקו"ט מודגש בעיקר בתענית חלום, ועפ"ז ביאור החילוק בין כל (שבתות) השנה ששייך בהם העלם הסתר - "חלום" משא"כ בשבועות. (ס"ח)

ההכנה למתן תורה הכללי הי' ע"י "משכני אחריך נרוצה" וכמו"כ צ"ל בכל יום (- מתן תורה הפרטי). (סי"ג)

המשך השאלות בפרקי אבות (בש"פ בה"ב) "יהי רצון… שיבנה בית המקדש וכו'"; ביאור ג' הענינים: חלק, גורל וירושה בתורה והחילוק ביניהם. (סט"ו)

אודות שיחת אדמו"ק מהרויי"צ בשבועות תש"ד שסיפר ע"ד מאמר שאמר הצמח צדק בשם בעש"ט ן"הענדל לא הבין משא"כ אבהרם בער ירמי'ס הבין"; הביאור בדיוק פרטים אלו וההוראה בעבודה. (סכ"ב)

תורת הבעש"ט עה"פ "אשרי תבחר ותקרב" אודות "אמן יהא שמי'ה רבה (ראשי תיבות "אשרי") השוה בכל ישראל והביאור בזה; הקשר דתורה זו לחג השבועות, וההוראה הכפולה לכאו"א. (סכ"ד)

אודות הניגון "אין אדיר" המדבר על הקב"ה, משה ותורה, וקשור לחג השבועות. (סכ"ט)

ביאור בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמביא בסרמ"ג ס"א ב' טעמים מדוע "אמירה לנכרי שבות", ובסש"ו ס"ה מביא טעם שלישי; חילוק הטעמים, וטעם חלוקתם בב' סימנים בשולחן ערוך. (ס"ל)

במתן תורה (כמו בהקהל) הקהילו אנשים וגם נשים, כי צריך לקשר את כל הענינים גם עם המקבל - נשים - וכמו"כ צ"ל באופן פרטי אצל כ"א; כן לעתיד לבא כתיב שיהי' בירור המטה עד לג' קליפות הטמאות. (סל"ב)

הביאור במחלוקת ר"י ור"ע מה ענו בני ישראל במתן תורה "על הן הן ועל לאו הן" או "על הן הן ועל לאו לאו" והקשר לבעלי המימרות, והטעם שרש"י על התורה מביא רק דיעה אחת. (סל"ה)

ביאור (ע"פ הנ"ל) בלשון הרמב"ם "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי" וענינו בעבודה. (סל"ז)

ההכרזה של הקב"ה בכל שנה "אנכי הוי' אלקיך". (סל"ט)

הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן
ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).