שיחה א: מעלת הנצחיות דחנוכה (אינן בטלין לעולם) - ע"י הפיכת החושך לאור; הקשר לסיום הש"ס - "שבח ותנחומין". (ס"א)
חנוכה אינו דבר חדש, כי אם לאחרי ההפסק, ומפני ההפסק - נפעל עילוי גדול יותר. וכן הוא בענין החינוך - חנוכה מלשון חינוך. (ס"ו)
חנוכה בשנה זו - פותח בשבת שלום וחותם בשבת שלום; הקשר להתחלת וסיום הש"ס. הדגשת ענין המנוחה ושלום - בקריאת פ' וישב. (ס"ט)
שיחה ב: סיום הש"ס צ"ל קשור עם התחלתו - "מאימתי", יראה וקב"ע, ועי"ז סיום הש"ס הוא כדבעי: "מרבים שלום בעולם" (סיום המשנה), "דברי שבח ותנחומין" (סיום הגמרא). (סי"ג)
עיקר המשכת השלום בעולם דוקא, בדוגמת נר חנוכה, - על פתח ביתו מבחוץ דוקא; הכח לזה - ע"י הגילוי דתורת החסידות; ע"י עבודת המטה - שלימות הדירה לו ית'; הפצת המעיינות חוצה - כפשוטו, ע"י המבצעים, כפי שהם חדורים באור החסידות, שעי"ז מצליחים בפעולה על הזולת. (סט"ז)
שיחה ג: המשך (מש"פ ויצא) שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לא, י) "עקודים נקודים וברודים". (סכ"ו)
שאלות בפירוש רש"י עה"פ (1) (לז, טו) "וימצאהו איש"; (2) ענשו של יוסף להיות אסור ב' שנים בסיום פרשתנו. (סכ"ח)
שאלות בלקוטי לוי"צ (ס"ע קנז ואילך) - הנהגתו של רבי חייא. (סכ"ט)
הוספה באופן ד"כפלים לתושי'" בקשר לשכלול המקוה; הקשר דנש"ק עם טהרת המשפחה; מסיבת "מלוה מלכה" עבור מבצע נש"ק. (ס"ל)
החילוק בין טעמי המחלוקת דב"ש וב"ה בסדר הדלקת נ"ח - ימים נכנסים וימים היוצאים, פרי החג ומעלין בקודש. (סל"ד)

שיחה ד: הביאור בפרש"י - "וימצאו איש". (סל"ז)
הביאור בלקוטי לוי"צ - הנהגתו המיוחדת של ר' חייא בהרבצת התורה, וההוראה בנוגע לפועל. (סמ"ג)
הביאור בפרש"י דסוף פרשתנו - "מפני שתלה בו יוסף". (סמ"ו)
דברי רש"י מתאימים בדיוק לימינו אלו. (סמ"ח)