יום שמח"ת
 המשכת מועדי חודש תשרי על כל השנה כולה כמודגש ביום "אסרו חג" ע"פ ג' הפירושים שבזה (בדוגמת קשירת הקרבן, אגודה לחג ואגודת הלולב - העלאת הבהמה, העלאת האכו"ש והעלאת הלולב הגשמי)
 התוכן דשמח"ת - העלאת העולם להתורה ע"י עליית כאו"א, ועפ"ז - התעוררות לקבלת החלטות טובות בענין המשכת המועד על כל השנה, ובעיקר - ע"י הוספה בלימוד התורה
 קביעות שמח"ת ביום השלישי: א) ענינו חיבור "שמים" ו"בריות" - הדגשת הנתינת-כח דפעולת התורה בעולם: ב) "כי טוב" מצד ענין הצמיחה ד"תדשא הארץ גו'" - התגלות כוח הא"ס בעולם, ובעבודת האדם - צמיחה וגידול בפעולת התורה בעולם ע"י צמיחה והוספה בלימוד התורה ובמיוחד ע"י תלמידי התמימים (חיילי בית דוד שנותנים "גט כריתות" לעולם, למעליותא)
 התעוררות ע"ד שמירת שיעורי חת"ת ושיעורי הרמב"ם

קונטרס בענין תושבע"פ שאינן בטלין לעולם - יום ב' דר"ה, ליל שבת חוה"מ סוכות, ליל ויום שמח"ת
מעלת "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלות לעולם" כחמשה חומשי תורה, משא"כ השקו"ט שבתורה וספרי הנביאים
ביאור הגדר ד"מצוות בטלות לע"ל" אע"פ שהתורה היא נצחית - שקאי על הציווי להאדם ולא על מציאות המצוות, ועפ"ז - ביאור ההלכה ד"בגד שאבד בו כלאים . . עושה ממנו תכריכין . . במתים חפשי וכו'"
החילוק בין "הלכות של תורה" שאינן בטלות ומצוות ש"בטלות"; ב' דרגות בהלכות התורה: א) "הליכות עולם לו" (שכאשר נשלמת הפעולה בעולם, אזי עתידין ליבטל). ב) "אל תקרי הליכות אלא הלכות" ("לעולם יהיו")
הגדר ד"אינן בטלות לעולם" בנוגע להלכות כבית הלל שלע"ל יהיו כבית שמאי - שזהו מצד הציווי והפעולה (בתקופת ימות המשיח, הזמן ד"היום לעשותם"), אבל כפי שהם רצונו של הקב,ה (בתקופת התחיה, הזמן ד"למחר לקבל שכרם") יתגלו בעולם שתי הדעות, מצד "נמנע הנמנעות"
ב' התקופות לעתיד לבוא בסדר וחלוקת ההלכות בסיום ספר הרמב"ם: א) כאשר עסק המצוות הוא "כדי שיזכו לחיי העולם הבא". ב) "עסק כל העולם . . לדעת את ה' בלבד", ולא בשביל איזו מטרה ותכלית