ישנה חביבות שמצד נקודת היהדות (בחי' "מנין") והחביבות דהפרט דכל איש ישראל ("שם"). "להודיע חיבתן" הו"ע גילוי עצם הנשמה, שהיא נתינת כח לבא למצרים ולעשותה כלי לקדושה. "חזר ומנאן במיתתן", שהנשמה שבגוף גורמת עליה גם בנשמה שלמעלה.
בית המקדש היה רובו מדומם, כי בבהמ"ק מתגלה תכלית המעלה דדירה בתחתונים - לא רק (א) התגלות תוקף האור, (ב) והחידוש שגם התחתונים מכירים גדולתו, אלא - (ג) שגם במקום החושך שהוא נגד ה' בתכלית יהי' דירה בתחתונים.
רש"י מפרש ש"דדתו" הוא "אחות אבוהי" (דלא כ"דדתו" שבכל התורה) כי התורה רוצה להביא את יחוסה של יוכבד.
במכת ארבה נאמר "וחזקתי את לב פרעה", וא"כ קס"ד שהדיבור לפרעה הוא בשביל להעיד, ולכן קמ"ל רש"י "והתרה בו" (שתלוי במותרה). כי נאמר "התעללתי שיחקתי", שאע"פ שה' חיזק את ליבו, מ"מ "התרה בו" שמזה משמע שיש לו בחירה. רש"י מגלה ש"אם דחק ונכנס מקבלין אותו".
הקב"ה התנה עם הים שתיבקע כדי שמציאות הים גופא תסכים לשינוי הטבע, ועי"ז נעשה תוקף במציאותה, שהיא בשביל ישראל - וישראל הם נצחיים. ולכן נאמר "לאיתנו – לתנאו" (לא כשנבקע הים, שאז ישנה סברא לומר שהנס ביטל את מציאות הים, אלא) כשהים חזר למציאותו.
ד' בחי' דצח"מ הם כנגד ד' עולמות וד' אותיות שם הוי'. אך בחי' החמישית מורה על אוא"ס הפשוט בתכלית שנתגלה במ"ת - "זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות", ובחי' זו מתגלה לחתן, כי כח ההולדה הוא בכח הא"ס דוקא.
דוקא ב"כי יגח שור גו'" צריך לפרש ש"דיבר הכתוב בהווה", מפני ש"שור" קשור עם הדין – "סקול יסקל השור" - ולכן קס"ד ש"שור" הוא בדוקא. ובפסוק "בשר בשדה טרפה" מביא רש"י ראיות ש"דיבר הכתוב בהווה" מפני ש"בשדה" היא תיבה יתירה (משא"כ "שור", שהרי צריך לכתוב דוגמא).
ג' דיעות בזמן ציווי מהקמת המשכן. וההוראה: עשיית המשכן ("דירה לו יתברך") שייך לג' הסוגים דצדיקים בינונים ורשעים.
"ואתה הקרב אליך", ומפרש רש"י: "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", מפני שאז דוקא נעשו כהנים בדוגמת משה, מפני שאז דוקא נכנסו למשכן כמשה, ולכן נאמר "ואתה הקרב אילך" (אף שלכאורה הכהונה לא היה עיקר מעלת משה).
ההקהלה היתה דוקא למחרת יום הכיפורים ולא ביום הכיפורים עצמו, מפני שביוה"כ היו ישראל עסוקים בענין התורה גופא ובהענין ד"סלחתי". אך מ"מ נאמר לשון הפעיל (אף שירידת משה מההר לא פעלה את ההקהלה, והוצרך להקהיל את בנ"י), מפני שסו"ס "אינו אוסף אנשים בידים".
בפסוק "ויעל עליו את העולה ואת המנחה" – בה"א הידיעה, משמע שזהו העולה ומנחה שהקריבו בשבעת ימי המילואים – ואם כן צריך לומר ש"ויעל עליו" קאי על משה, כי דוקא אז שייכת קרבן זה לקרבנות דשבעת ימי המילואים שבהם הקריב משה.
גם כשנמצאים ב"ארץ מצרים" יש לדעת ולזכור שהם בני ישראל / שקו"ט ותיווך הסתירות בכתבי האריז"ל וחסידות במדריגת משה רבינו; נבואת משה / משה ומשיח מי גדול ממי / ביאורמ"ש בשו"ע יו"ד (סו"ס רמב) "אם היית כמשה כו' מלקין אותו" שאינו סותר למארז"ל בגמרא שממים למשה / ביאור זה שאמר משה "נלכה נא דרך שלשת ימים גו'" (שמות ה, ג); הטעם שכמה מהצדיקים שלפני מ"ת נולדו מנישואי קרובים / מדרשות חלוקות באופן שהחזיר עמרם את יוכבד / ביאור מ"ש בזהר (ח"ב קמ"ח, א) שמשה קיים פו"ר אף שהיו לו ב' בנים (כדעת ב"ש - משנה יבמות פ"ו מ"ג).
הקשר דאדה"ז לחודש טבת שבו נהנה גוף (עצומ"ה ית') מן הגוף (עצם דישראל, ע"י הגוף הגשמי) / הוראה משמו "שניאור", לענין מעלת ישיבת תומכי תמימים / כח מיוחד בכ"ד טבת שיהי' בכל ההולכים בדרכיו, "בחד קטירא אתקטרנא כו'" / נתינךת כח לעבודה באופן ד"שני אור" נגלה דתורה ופנימיות התורה וחיבורם / שיטת חב"ד - מוח שליט על הלב והמשכת האחדות בארץ - מזור לתחלואי התקופה / הסיפור ד"קול ילד בוכה" וההוראה בעבודת כאו"א.
יום שפירש משה התורה בע' לשון והקשר לאדמו"ר הריי"צ בעל ההילולא דחודש שבט.
ההוראה מפרש"י על "והי' כי ישאלך בנך מחר" (יג, יד) - "יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן"; ההתעסקות גם עם "בנך" שהוא בבחי' "לאחר זמן" / מענות על טענות בקשר ל"מבצע תפילין" / התאמת "מבצע תפילין" בשביל סגולה עם מ"ש הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ה ה"ד) ע"ד השמירה דמזוזה / הכרח ההתעסקות ב"מבצע תפילין" וסגולתן בקשר לאנשי המלחמה / מעלת מצות תפילין; שיטת תוה"ק שצ"ל שכל ורגש ומעשה ביחד - וזה ישנו בגלוי במצוה זו / הנחת תפילין של ילד לפני הבר מצוה לחנוך / ברכה למתחילים להניח תפילין.
יו"ד שבט - יום קבלת ברכות בעל ההילולא ע"י "עמדו הכן כולכם"; מעלתן העצמית של ישראל; ההכרח דהפצת המעיינות חוצה; סיפור אודות בעל ההילולא שמסר נפשו לבטל גזירה על ישארל / התעוררות לנשי חב"ד בקשר ליום ההילולא והשייכות לבשת שירה שסיומה ושלימותה שירת מרים והנשים / שנת העשור דההילולא / מעלת וסגולת היום / יום סגולה מיוחד בשנת העשרים / הוראה לנשי ישראל בשנת העשרים / "מבן עשרים שנה מוכר בנכסי אביו" וההוראה מזה בקשר לשנת העשרים / התעוררות להתעסק בשטח החינוך; שקו"ט ברמב"ם הל' ת"ת ספ"ב "יגדיל תורה ויאדיר" / חינוך ילדי אנ"ש במוסדות בעל ההילולא.
ביאור והוראה בהתיב"ע בפרשתנו (יד, כא) שבמטה משה היו חקוקים שמות שש אמהות וכו' / סיום ושלימות השירה ע"י הנשים וזה הכנה למ"ת; הוראה בעבודת הנשים בזמננו / ההפטרה דשבת שירה - שירת דבורה דוקא.
הוראה באילן בעבודת האדם - שרש, גוף האילן ופירותיו / הוראה במעלת חינוך הילדים / חינוך ילדים נמשל לטיפול באילנות / כנ"ל; סטי' קטנה בצעירותו פועלת שינוי גדול בזקנותו / זמן הוספה בלימוד התורה - כיבוש העולם ע"י הוספה זו.
מצוות שבין אדם לחבירו תלויות במצוות שבין אדם למקום / כי לי בנ" יעבדים - אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה / היסוד להנהגה אנושית בצדק ויושר - אמונה בה' / תשובות לשאלות באמונה: ההוכחה שתורה מן השמים; החילוק בין מסורת ישראל ל"מסורות" אחרות; החילוק בין ישראל ואוה"ע; "גיל העולם" ע"פ חכמת המדע / סיום מס' קידושין: החילוק בין המשנה והברייתא בהתאם לחלוקת הדורות, והקשר לריש המס'.
שקו"ט בדברי הראשונים דרבו חיים במזונות אשתו מן התורה אף (שהחיוב על הבעל מדרבנן) וסברת המהרש"ל בחכמת שלמה / הכרח השתדלות ברפואות ע"י רופא / מכתב לאסיפת רופאים דתיים - כו"כ דברים לחיזוק היהדות ע"י חכמת הרפואה / שקו"ט במ"ש היש"ש (ב"ק צא, ב) שאסור לחבול ולבייש עצמו לצורך ממון ופסק אדה"ז בנדון / ביאור בדברי הגמ' (סנהדרין ב, א) דילפינן מיתת השור ממיתת בעלים / מכתבים למלוה-מלכה השנתית דחברת "גמ"ח - שומרי שבת": מעלת גמ"ח; אופנים ומעלות בגמ"ח; גמ"ח ברוחניות; הקשר ל"שומרי שבת"; הוספה במספר ההלוואות; הוראה לשנה הששית לשמיטה; גמ"ח - מדת הקב"ה; הוראה מהמשך באתי לגני ע"ד בזבוז האוצרות; "צדקה תרומם גוי"; "באחד באדר משמיעים על הקשלים ועל הכלאים"; "סנהדרין אצל המקדש" - גם עניני "בין אדם לחבירו" צ"ל מיוסדים על קדושה/ סיפור הצ"צ שזכה לראות את אדה"ז בחזיון אחרי נתינת גמ"ח; הקשר דגמ"J ל"הקהל"; ע"י גמ"ח למטה פועלים גמ"ח למעלה (ע"פ ד"ה ויקחו לי תרומה תרכ"ח); ביאור מעלת גמ"ח על צדקה; חיזוק בשנת העשרים מההילולא דאדמו"ר מהוריי"צ, גמ"ח בסבר פנים יפות/ עניי עירך קודמין - גמ"ח לביסוס שכונות שדרים בהם בנ"י / ירידת הנשמה בגוף - מלוה ופקדון; ישוב סתירה אי חלק המלוה גדול או חלק הפקדון / איסור הגירה משכונות יהודיות / נוסף על האיסור - סכנה עבור המהגרים במקומם החדש.
ענין חודש העיבור - השלמה וגם על העתיד.
תיווך מ"ש בזהר (ח"ב קנו, א) שמשה מת בשבת עם הידוע שכתב י"ג ס"ת ביום הסתלקותו; איך נוהגין אבלות על פטירת משה בשבת / לידת משה מכפרת על המיתה - הקשר לתומכי תמימים.
הפתגם "אמריקה אינה שונה" בקשר לנשי ובנות ישראל.
ביאור והוראה מריש מס' ברכות והקשר לפ' תרומה / הוראה מהציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לאגודת נשי ובנות חב"ד /ישיבה - כמו מקדש ומשכן.
ענין האפוד ע"פ קבלה והטעם שבו דוקא היתה התחלת החורבן, חסרון האו"ת.
מס"נ על חינוך הילדים / על כאו"א מוטל חיוב ההשתדלות בחינוך בק"ו ממרדכי / פורים - שמחה עד דלא ידע / אורה ושמחה גו'; שקו"ט בטעם השם "תענית אסתר" / ביאור המשנה "מגילה נקראת בי"א וכו'" בעבודת האדם/ לידת משה שהביאה נס פורים היתה באד"ר / גם י"א אדר הוא זמן פורים / אסתר לא סמכה על החשבון ש"ריוח והצלה יעמוד גו'"/ ומזה הוראה בעבודת החינוך / פורים - גורלות, גורל שלמעלה מטו"ד ע"י הפיכת הרע לטוב / הקשר דחודש העיבור עם פורים והוראה בענין החינוך / הוראה מפורים על כל השנים ומזה שהמגילה נק' ע"ש אסתר - לנשים ובנות / הוראה בענין נחיצות וחשיבות חינוך / הוראה מד"ה וקבל היהודים תרפ"ז / הקשר דפורים ל"הקהל" / "הקורה את המגילה למפרע לא יצא"; הוראה ע"ד חינוך הכשר / "תענית אסתר" בשעתו גם על תינוקות (אסת"ר ט, ד) / חיזוק היהדות / חינוך - נקודה משותפת בגאולות אדר וניסן / הקשר דפורים ופסח לנשים ובנות.
מי נשא את הכיור / שקו"ט בפלוגתא (ר"ה יז, א) אם "ורב חסד" הוא כובש עון או נושא עון ופירוש בד"ה כל המרחם תש"ט / הוראה ולימוד מהכתוב "וידבר גו' כי תשא גו'".
ההוראה מפ' "ויקהל-פקודי": המעשה הוא העיקר / שקו"ט ושו"ת בענין איסור הפלגה על אניות ישראליות בשבת.
סימן למספר הפסוקים דפ' פקודי.
ד"ה החודש שאמר הצ"צ לפני הסתלקותו.
שקו"ט אי שייך נשיקה כשהאהוב אינו מרגישה.