השינוי (לטובה) בענין השמחה ועוד מזמן הבית לזמן הגלות; חובת השמחה על כולם. (ס"א)
שמחת בית השואבה דוקא אחרי קיום מצות לולב; התאחדות ד' הסוגים שבישראל מביאה לשמחה. (ס"ג)
הקשר דשמחת בית השואבה עם (אבוקות של) אור, ולא עם (ושאבתם) מים (בששון); ג' הדרגות: אור, מים, רקיע, שבתורה ושבבריאה. בתשרי העבודה מלמעלה למטה ולכן מדגישים ענין האור; ביאור הענינים בעבודת האדם. (ס"ד)
ענין צעירי אגודת חב"ד: פרחי הכהונה היו מדליקים המנורות שהאירו בכל ירושלים, גם בזמן הגלות מוטל על הצעירים (ביחוד) להאיר באור התורה בתי ישראל; גבורת הפרחי כהונה גדולה מגבורת הגבור שבכהנים בב' ענינים, וענינו בעבודה. (סי"ב)
הבחורים - פרחי כהונה - צריכים לדעת שעיקר עבודתם בד' אמות של תורה ותפלה, ולא להיות כ"נשמות התועות". (סי"ד)
ע"י ניסוך המים והיין נפעל חיבור מים עליונים עם מים תחתונים וענינו בעבודה; בכל השנה - שהיין טפל - מנסכו על היסוד. בסוכות - שהיין עיקר - מנסכו למעלה מחצי המזבח. וענינו בעבודה; רק אחר ראש השנה ויום הכיפורים אפשר לעשות מיין (טעם ודעת) קרבן בפני עצמו. (סט"ו)
צריך להיות עבודה ד"אור", והעצה לזה הוא "זכור לו יום המיתה" - ביטול גדול מצד הנשמה, שהגוף לא יעלים; וז"ע "אבוקות של אור זורקים כו' ומקבלים כו'" - רצוא ושוב, וזה שייך (בעיקר) לחסידים ואנשי מעשה; צריך זהירות שבריבוי השתלשלות לא יהי' (בהתוועדויות) "זורקים אבוקות" באופן בלתי רצוי. (סי"ח)
עבודה דמשה (מלמעלה למטה) ודאהרן (מלמטה למעלה) צריכה להיות אצל כאו"א, ולהתחיל במשה - הפצת אור התורה בכל הסביבה. (סכ"א)
אודיו