פורים לא נקבע ליום טוב כי לא קבלו על עצמם ביטול מלאכה, ענין המלאכה הוא לעשות דירה לו ית' בתחתונים, ומלאכת פורים היא שמחה ד"עד דלא ידע" שזה נמשך על כל רגע שביום, "עד כאן דרשת פורים ומכאן ואילך קיום המצוה". (ס"א)

סיפור מאיזה חסיד, איש פשוט שהתפלל 40 שנה רצופות עם הפתגם "שמור וזכור בדיבור אחד", וזה מופת חותך לכאו"א שעבודת התפלה שייך גם אליו. (ס"ב)

על שש המצוות התמידיות מביא (בחינוך) סימן "שש ערי מקלט תהיינה לכם" כי מצות תמידיות הם לכפר על ענין תמידי שהוא עטיו של נחש, וכמו"כ ערי מקלט הוא מקום המציל ממיתה. יש גם מעלה ב"אל עפר תשוב" כי עי"ז נרגש יוקר החיים. ד' דרגות בשמחה: א) עבדו את הוי' בשמחה דכל השנה, ב) מועדים לשמחה, ג) משנכנס אדר מרבים בשמחה, ד) שמחת פורים שהיא הנעלית מכולם, שמונח כ"כ בשמחה שאינו מרגיש שהוא שמח. (ס"ג)

בפורים הוא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אבל לפועל עניני המן מופרכים "ארור", ועניני מרדכי "ברוך". אבל כ"ז נפעל אצלו מצד שפנימיות הנשמה מאירה בגילוי ולא מצד ידיעה כו' "עד דלא ידע". (ס"ד)

בפורים נפל פחד היהודים על עמי הארץ בפשטות, וכן כפירוש הרמ"א ש"פחד היהודים" (שזה יראת ה') נפל גם עליהם. וההוראה: שעבודת היהודי פועלת גם על עמי הארץ ובאופן פנימי,לכן, הענינים שאצל היהודי שהם בבחי' "עמי הארץ" אצלו כמו אכילה ושתי' וכדו' יהיו באופן ד"פחד היהודים". ואז יפעל פחד היהודים על עמי הארץ גם כפשוטו וגם כפי' הרמ"א. (ס"ה)

תוצאות דפורים הוא "ליהודים היתה אורה" לשון מפעיל, שממשיכים המקור דתורה על כל השנה. מאחר שתורה היא בעצם למעלה מהנברא, ובכל יום נמשך ממקורה על כל היום. ובזמני השנה הוא בחג השבועות, ובפורים שאז "קיימו מה שקיבלו כבר" ובתורה גופא המקור הוא פנימיות התורה, וזה נתחדש במתן תורה - איחוד והמשכת פנימיות בנגלה; תומכי תמימים נתייסד כאן לפני ח"י שנה ואין שינוי בכל זה עד יום זה. הישיבה יסדו הנשיאים וגופא בתר רישא אזיל (כ"ק אד"ש נתן משקה להתמימים, ורקד על מקומו וכו'). (ס"ו) 

ידועה השיחה דכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, וזה קאי על כל תמים שצריך לנתק עצמו בכל עניני הגוף ולא לחשוב אודות "תכלית", "ניט וועלן געפעלן ווערן למי שהוא, גם לא לההנהלה והמשפיעים". וכמו במשל האהבה גודלת אח"כ יותר, וכמו שלעתיד לבא יהי' "הגוף נהנה מהגוף" שבו היא בחירת העצמות, וברור שהיוצאים למלחמה ינצחו. (ס"ז)

סיפור מאדמו"ר הזקן שחס גם על פכים קטנים - "פאנטאפעל" - שלא יפול לידי נאפאליון; בקדושה כמה שיטות, ואמת לאמיתו הוא קו האמצעי שהוא חסידות, ובחסידות גופא חסידות חב"ד, שעי"ז נפעל השלימות; כשיבוא משיח כל מי שנתחנך בשיטה מסויימת יהי' באותו מחנה, וע"כ על ההורים לשלוח בניהם לתומכי תמימים, ועל הבנים להכניס הוריהם בשיטת חב"ד, שיבאו שלימים לקראת משיח. (ס"ח)

אמנם יש נסיונות וכו' אבל לפועל חסר. ובאם הי' רצון חזק לא הי' מונע. ובקיום רצון נשיאינו אין צריך שום חשבונות; סיפור מאדמו"ר האמצעי שאמר "א ציבעלע זאל פון דיר ווערן אבער חסידות זאלסטו חזר'ן", ובזמן אדמו"ר הזקן קירב עשיריות מישראל ע"י שעלה על הבימה וכו', אבל עתה העבודה בנקל יותר. (ס"ט)

שאחד יתנדב להיות עד דלא ידע; בחג הפורים - "קיימו מה שקבלו כבר", ובמתן תורה הי' בלי חשבונות, במדבר וכו' ודוקא שם הי' כל ההצטרכות, וכמו"כ ההוראה לכ"א ובפרט בדורות אלו שבהנהגה בלי חשבונות לא חסר כלום גם בגשמיות. (ס"י)

מעלת הקבלת עול בתומכי תמימים, תורת "חיים" גם בעולם הזה, קיום ענין בני חיי ומזוני ברוחניות פועל שיהיו הענינים בגשמיות ממש, דפרנסת בני ישראל צ"ל בהרחבה, לא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש. (סי"א)

דוקא ע"י עבודת המסירות נפש זכו בפורים ש"ליהודים היתה אורה גו'", וזה הוראה לכאו"א, ובפרט לנשי ובנות ישראל, שהרי פורים נעשה ע"י המלכה. (סי"ב)