שמחת הגאולה שייכת לכל החוגים בישארל; כדי לראות מהי הנקודה שבגאולת אדמו"ר הזקן צריך לראות איך הוא בעצמו מתייחס לזה - זזה מתבטא בעיקר בהפסוק "פדה בשלום נפשי וגו'", שמביאו אדמו"ר הזקן במכתב הקשור לגאולתו. (ס"א)

ביאור במאמר חז"ל "פדה בשלום נפשי - כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור וכו'", דלכאורה סדר היום מתחילה בתפלה, תורה ולאח"ז גמ"ח, וכאן במאמר חז"ל מהפכים הסדר, כי הכוונה כאן איך צ"ל עבודת ה' שלו (באופן נעלה יותר מסדר הרגיל של היום). (ס"ב)

הלימוד מי"ט כסלו הוא, שמשלימים גם בין ב' תנועות הפכיות - מים ואש, ובעבודה: סור מרע ועשה טוב - כמודגש בלשון הפסוק "פדה בשלום וגו'", שמשמעו שלפנ"ז היו תנועות הפכיות. (ס"ג)

כשרוצים ליישר את האדם ולהעמידו על הדרך הנכון - ובלשון הפסוק "פדה בשלום וגו'", צריך להשתדל בזה מגיל החינוך, שאז העבודה בנקל יותר מאשר בגיל הבגרות וכו'. (ס"ד)

המאסר של אדמו"ר הזקן בא בסיבת ההלשנה שברצונו להעשות למלך - והרי כל דבר נשתלשל מלמעלה, ומה השורש והסיבה לקטרוג בתורה כזו? - החילוק בין הנשיא לכל העם הוא כדוגמת החילוק בין כל הגוך להראש שבו נמצא בגילוי כל הענינים, ובעבודת ה', הרי אצל אדמו"ר הזקן הנשיא, היה בגילוי ענין של מלך "דאין על גביו אלא ה' אלקיו", ונזה נשתלשל למטה קטרוג הנ"ל. (ס"ה)

ב' הקצוות שיש בתורה, במצוות (ואח"כ גם נמשך) בעולם, מתכלית העילוי עד אין קץ עד למטה מטה. (ס"ו)

לחלק הש"ס בין כל המשתתפים בהתוועדות. (ס"ז)

"הדרן על הש"ס" - ביאור ענין "תנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו'", ופירש רש"י: "הלכות - משנה וברייתא והלכה למשה מסיני"; הקשר בין סיום הש"ס ותחלתו בענין קריאת שמע. (ס"ח)

ביאור בפרק א' דספר התניא, בלשון אדמו"ר הזקן "לכל אחד מישראל יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי, שהן שתי נפשות וכו'", דממה נפשך אם נשמות ונפשות הוא אותו משמעות, מדוע קוראים לזה בב' שמות - ומבאר דמדובר כאן על ג' דרגות (שתי נשמות, נשמות, נפשות). (ס"ט)

לא לשכוח על עיקר הענין די"ט כסלו, ושיתחילו בהקדם האפשרי בהתמדה ושקידה בלימוד החסידות ובדרך החסידות ובדרך ממילא "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". (ס"י)