"עד דלא ידע" כמו טבילה במי הדעת / הקשר דפורים ליום הכפורים / חובת הנשים בחינוך בני הבית / "עד לדא ידע" באופן שבפועל "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" / "נפל פחד היהודים עליהם" לפי פירוש הרמ"א / החובה והזכות לזכות אחרים בקיום המצוות דפורים / הקשר ד"משלוח מנות" לפורים, והקשר ד"פורים" לכללות עבודת האדם וכוונת הבריאה / "מגילה נקראת בי"א כו'" - בעבודת האדם / הוראה כללית מימי הפורים.
גם כשבנ"י נמצאים בגלות - בלשון פרסי – "אסתר", יודעים שבאמת הכל הוא מהקב"ה – "מגילה" לשון גילוי.
מס"נ על חינוך הילדים / על כאו"א מוטל חיוב ההשתדלות בחינוך בק"ו ממרדכי / פורים - שמחה עד דלא ידע / אורה ושמחה גו'; שקו"ט בטעם השם "תענית אסתר" / ביאור המשנה "מגילה נקראת בי"א וכו'" בעבודת האדם/ לידת משה שהביאה נס פורים היתה באד"ר / גם י"א אדר הוא זמן פורים / אסתר לא סמכה על החשבון ש"ריוח והצלה יעמוד גו'"/ ומזה הוראה בעבודת החינוך / פורים - גורלות, גורל שלמעלה מטו"ד ע"י הפיכת הרע לטוב / הקשר דחודש העיבור עם פורים והוראה בענין החינוך / הוראה מפורים על כל השנים ומזה שהמגילה נק' ע"ש אסתר - לנשים ובנות / הוראה בענין נחיצות וחשיבות חינוך / הוראה מד"ה וקבל היהודים תרפ"ז / הקשר דפורים ל"הקהל" / "הקורה את המגילה למפרע לא יצא"; הוראה ע"ד חינוך הכשר / "תענית אסתר" בשעתו גם על תינוקות (אסת"ר ט, ד) / חיזוק היהדות / חינוך - נקודה משותפת בגאולות אדר וניסן / הקשר דפורים ופסח לנשים ובנות.
אסתר השתדלה בביטול הגזירה על ידי השתדלות בעשיה גשמית ולכן רצתה לקבוע את הנס על ידי כתיבה גשמית. גם כשהאדם נמצא במצב של הסתר יש בו בחינת "הדסה", ויכול להגיע למדריגה ד"אין השחר מעיר אותי" – שאינו זקוק להגילוי ד"שחר" כדי להצילו מתאוות.
בפורים היה קבלת כללות התורה ברצון, ולכן נקבעו ג' במצוות המיוחדות דפורים באופן דהוספה על החיוב הרגיל. ענין קבלת התורה הוא היציאה מגדרי האדם - "פרחה נשמתן", ולכן צריך להרבות במתנות לאביונים, כי זה ששמחתו הוא מזה שמשמח אחרים מראה שיצא ממציאותו.
"פירשו ממנו מקצת סנהדרין", מפני שהתעסק בצרכי ציבור. "פירשו" ולא חלקו עליו, מפני שידעו שאופן הלימוד של שמרדכי הוא כתלמוד ירושלמי – ש"תורתם מתברכת" - ולכן עבור מרדכי הרי זה הנהגה נכונה.
התעוררות על "מבצע פורים" / הוספה דילדים בלימוד תורה וצדקה לקראת פורים / כנ"ל; יסוד קרנות גמ"ח ע"י תלמידי בתי הספר / ענין מחיית זכר עמלק בעבודת האדם / הכנות ל"מבצע פורים"; כינוסי תורה תפלה וצדקה / הוראה מימי הפורים ע"ד הכרח חינוך הכשר / הוראה מהנהגת מרדכי לענין המסירת נפש / מעלת עבודת הצדקה ("מתנות לאביונים") בדורנו / מעלת והכרח ענין השמחה / קירוב הנוער / לימוד לנשי ישראל ממאמר אסתר למרדכי "לך כנוס גו'" / מברקים לפורים - תשל"ה-תש"מ.
"מגילה נקראת בי"א בי"ב כו'" - ימים שאינם מפורשים בקרא נעשים זמן קריאת המגילה, מתאים לכללות ענין המגילה, שלא נכתבה בציווי ה' אלא נכתבה על ידי בקשת אסתר. הקריאה של הכפרים – העבודה בעולם העשי' - הוא כללות תוכן המגילה.
בתחילה על הילד לדעת ש"אל תירא מפחד פתאום" ללא הסברה. ואח"כ, כשלומד יותר מוספים "עוצו עצה ותופר כי עמנו אל", שזהו הסברה מדוע "אל תירא". ואח"כ, כשמבין יותר, אומרים "ועד זקנה גו'", שגם הענינים שע"פ טבע אין להתפעל מהם כי גם הם מה'.
הוראה מסיפור פורים במעלת ילדי ישראל /הוראה ל"צבאות השם" מימי הפורים / מכתב כללי לפורים (תשמ"א): לקראת פורים דשנת הקהל יש להשתדל להפיץ קיום מצוות פורים ע"י כל ישראל וגם הטף; הוספה בשמחה ביום ראשון (ט"ז אדר) שיש בו דיני פורים בירושלים / אם יוצאים חובת "לבסומי בפוריא" ע"י שליח / רמזים במצות מחצית השקל והקשר לביטול גזירת המן / דין "מגילה נקראת בי"א וכו'" קשור עם אהבת ישראל; מעלת ישיבות תו"ת ותלמידיהם / רמזים בשמו של בר-מצוה בקשר לפורים ומעלת התורה / מעלת "מחנה ישראל"; מחצית השקל - אדני המשכן, הרמז בזה / עבודת "ופרצת" בארץ הקודש, אורה ושמחה כדרז"ל וכפשוטו / שקו"ט בענין שמיעת מגילה ע"י הטלפון / מברקים דשנת תשמ"א, מ"ב, מ"ג.
הכתיבה במגילה הוא הוספה גם על הכתיבה הנביאם, דבנביאים העיקר הוא הזיכרון, וזיכרון שייך בדבר שהיה בעבר, משא"כ "מה שכתוב במגילה" - שנלמד מ"בספר" - הוא בדוגמת דבר שנכתב בתורה, ש"הוי דבר הנמשך והוה תמיד", שהציווי עצמו נמשך תמיד.
מכתב כללי: עמידה בתוקף על עניני תורה ומצוות מתוך מסירות נפש, ובפרט בענין החינוך – מבטלת גזירת המן; הרמז ע"ז בפ' ויקהל-פקודי / משלוח מנות איש לרעהו – נפש השכלית; ומתנות לאביונים – נה"ב והגוף; ג' סוגים בתורת האדמורי"ם: שכלים הוראות במדות, ספורים והנהגות / ההוראה מד"ה וקבל היהודים דפורים קטן תרפ"ז – "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וגו'" / הצלת עם ישראל ע"י חינוך ילדי ישראל / הקשר דנשים לפורים / מברק לפורים: תשד"מ; תשמ"ה; תשמ"ו.
טעם גזירת המן היה "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע", דקיום בנ"י בין שבעים זאבים הוא למעלה מהטבע. אך כשבנ"י מחשיבים את הנהגת הטבע - שלא רק שהלכו לסעודה אלא "נהנו", כי חשבו שזה יבטיח את קיומם על פי טבע - הם מפקיעים את עצמם מהשמירה הניסית.
"קם רבה שחטיה לר' זירא" - "אין ושחט אלא ומשך" - ענין ההעלאה, והיה לו כלות הנפש בפשטות, כי לא היה יכול לקבל את כל הגילויים. ולשנה הבאה אמר ר' זירא שבאמת רוצה לבוא עוד הפעם לכלות הנפש, אך "לא בכל שעתא ושעתא איתרחיש ניסא" - שנשמתו תרצה לחזור לגופו.
מ"מ בביאור מרז"ל שלע"ל כל המועדים בטלים חוץ מפורים / כשחל פורים ביום א' כפרים מקדימין ליום הכניסה - אף שנמצאים בשבת בעיר בשביל קריאת פ' זכור / מנהגי חב"ד: אמירת "ולהרוג" ו"לפניהם" פעמים בשינוי; ברכת הרב את ריבנו ביחיד; "זכר עמלק" בצירי או סגול / חינוך הילדים שלא ירצו "לשחק" תפקידו של המן ב"הצגת פורים".
חינוך - קשור לפורים ופסח.
מטרת הסעודה "לעשות כרצון איש ואיש", ולכן "והשתיה כדת אין אונס". וזהו שאחשורוש שאל את החכמים (אף שלכאורה פשוט שמורד במלכות במיתה), האם בסעודה שענינה "לעשות רצון איש ואיש" ישנו מקום לומר שושתי אינה צריכה לבוא היפך רצונה.
אומרים הלל רק על נס גלוי – "אין אומרים הלל על נס שבחו"ל". ולר"נ "קרייתא זו הלילא", שעל ידי קריאת המגילה מתגלה שזהו נס. ולרבא הטעם שאין אומרים הלל על נס המלובש בטבע הוא מצד הגברא, שהאדם אינו מרגיש את הנס - "אכתי עבדי דאחשורוש אנן".
הוראות מימי הפורים לימי מלחמת העולם השני' / הערך הדתי שבמצות "מתנות לאביונים", ומיסודי החסידות שאהבת ה' והתורה קשורה עם אהבת ישראל / פירוש חסידי במ"ש "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".