לכמה דעות השמחה בשושן פורים כבפורים; הנקודה דפורים - דירה בתחתונים; הענין ד"עד דלא ידע" שבא ע"י לבסומי ביין - פנימיות התורה, בא דוקא בהבנה והשגה (בתחתונים); ובזה גופא מעלה ב"שושן פורים" ע"ד המעלה דיום ב' דחג השבועות שהוסיף משה מדעתו (תחתונים); וההוראה מזה: להוסיף בהפצת המעינות. (ס"ב)

הוראה מהקביעות ד"שושן פורים" בפ' תצוה: "תצוה" מלשון צוותא וחיבור, וזהו"ע היום טוב דפורים - הצוותא וחיבור דכל "היהודים" (שכופרים בעבודה זרה) למרדכי "היהודי"; זוהי נקודת המבצעים שמתעסק לפועל (צוותא וחיבור) עם הזולת שבדרגת "אביון". (ס"ז)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (כח, ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן וגו'"; שאלות בפירוש רש"י על מגילת אסתר עה"פ (ט, כט) "ותכתוב אסתר המלכה . . את כל תוקף וגו'"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר עה"פ "יהי שם ה' מבורך וגו'"; יש להוסיף בשמחה בשבת זו יותר מפורים (כנ"ל), ולכן שלכל הפחות א' ימסור נפש להיות במצב ד"עד דלא ידע", ויוציא את ידי חובת כל הקהל. (ס"י)

איתא בגמ' (זבחים סב, רע"ב) ש"בני אחתי' דרבי טרפון הוו יתבי קמי' (ולא הוו אמרי מידי - רש"י), פתח (רבי טרפון) ואמר בני קטורה וגו', (בכדי לפתוח פיהם - רש"י)", וכבר דובר בענין זה, ואין להאריך בזה בשושן פורים. (סט"ו)

ואתה (- משה) תצוה (את בני ישראל)", הקשר דמשה ובני ישראל הוא ע"י התורה, ועד"ז הקשר בין רבותינו נשיאינו הוא ע"י התורה; צדיקים דומים לבוראם, שהכניסו "עצמם" ב"תורתן" ע"ד "אנא נפשי כתבית יהבית", וע"ד פתגם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: "די כתבים לאז איך אייך". (סט"ז)

הקשר דרבותינו נשיאינו עם החסידים (גם) בנגלה דתורה, וכפי שרואים בספריהם וכיו"ב; עד"ז הי' קשר בין רבותינו נשיאינו לגדולי ישראל בעניני נגלה דתורה, הקשר בין אדמו"ר הצמח צדק והקאצקער, ואח"כ ע"י תלמידיו האדמו"רים דגור, ונמשך גם בהווה, וכאן המקום לברך ולהביע איחולים (בקשר עם מה שאירע בגור בשבוע האחרון) שהנשיאות תהי' בהצלחה רבה ואמתית על יסוד מסורת אבות וכו'. (סי"ח)

הביאור בפירוש רש"י על מגילת אסתר; וההוראה שיהודי צריך להביט על המאורעות שבעולם (גם אלו שהם בדרך הטבע) כ"נס", ואכו"כ בנוגע לנס ההצלה ד"אנטבה"; אין הכוונה לפגוע ח"ו בכבודו של מישהו, תלמידי הישיבה והכולל שרוצים לעשות מה בנידון - ה"ז רק בענין ד"השכם והערב" בלימוד התורה; יש ידיעות מאה"ק שכבר התארגנו "חבורות" בהענין ד"השכם והערב". (סכ"ב)

הביאור בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר; והביאור בפירוש רש"י על פרשת השבוע. (סכ"ט)