אחרון של פסח קשור במיוחד עם הגאולה דלעתיד לבא, וממנה נמשך כח לכל השנה; לעתיד לבא יקויים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", מאחרון של פסח אפשר לשאוב הכוחות להנ"ל על כל השנה. (ס"א)

פסח קשור במיוחד עם חינוך: אחרון של פסח (קריעת ים סוף) מדגיש - שהחינוך צ"ל באופן כזה שלא מתחשבים עם דרך הטבע, ואת זה צריך לספר לילד עוד בקטנותו ולא לחכות עד שיגדל. (ס"ז)

סדר החינוך: בתחלת חג המצות - באופן של "ביטול", אח"כ זמן חרותנו - באופן של "תענוג", ואח"כ חג הפסח - שהחינוך יהי' באופן של "דילוג וקפיצה". (סי"ד)

חודש ניסן כולו (ולא רק חג הפסח) קשור עם הגאולה "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" וכ"ה בנוגע לחינוך שצריך לחנך את הילדים שידעו שהם שייכים להנהגה ניסית. (ס"כ)

הוראה מיוחדת מקביעות שנה זו - אחרון של פסח שחל ביום הראשון דפרשת שמיני, דאז נפעל ענין הנצחיות בהמשכן משא"כ בשבעת ימי המילואים שהי' משה מפרק בכל יום, ובעבודה הו"ע עבודה נצחיות בלא שינויים; ביאור בדברי הספרא "כשם שהוא יחידי בעולם כן תהי' עבודתך מיוחדת לפניו"; דיוק הלשון "מיוחדת" בדוגמת הלשון "יחיד" ומעלת "יחיד" על "אחד" בעבודת ה'; שלימות הענין דחינוך שיודעים ורוצים להגיע לדרגת עבודה "מיוחדת" אע"פ שצריך הכנה לזה. (סכ"ה)

שתיית ד' כוסות - הכנה לגאולה העתידה; הטעם דאין אומרים שהחיינו בימים האחרונים דחג הפסח - לפי שה"גאולה" אינה בגלוי עדיין אבל פשיטא שאינו ממעט בהענין; וכ"ה בנוגע לד' כוסות המרמזים את הגאולה. (סל"ה)

בגאולה העתידה ובגאולת מצרים מודגש הענין דנעלים "והדריך בנעלים" (גאולה העתידה), "נעליכם ברגליכם" (יציאת מצרים) - דנעלים פועלים שלימות בההליכה, שתהי' בלא היזק, וכ"ה בעבודת ה'; ע"ד המאורע המבהיל ר"ל שאירע בעת התהלוכה דשנה זו. (סל"ז)

המשך להמדובר (מוצאי י"א ניסן) בהא דנתעלמה הלכה מבני בתירא ובפלוגתת רש"י ור"ת בנוגע לתפילין; בפלוגתת בית שמאי ובית הלל בנוגע לציצית; שיטת רבי יאשיה ורבי יונתן האם היחיד מכריע או הציבור. (סמ"ג)

הוראה מהקביעות הנ"ל (שקוראים "ויהי ביום השמיני") בענין החינוך - שמיני ענינו ששומר ההיקף, המרמז דלא שהחינוך צ"ל כדבעי אלא גם "האויר" בבית צ"ל כדבעי; הוראה נוספת מ"אותו יום נטל עשרה עטרות" - עטרה הו"ע השלימות, דהחינוך צריך להיות באופן דשלימות, עד לבירור כל כוחותיו. (סנ"ז)