1) בשבת זו עולים כל ימי השבוע; תיווך המבואר בהתוועדות דאחרון של פסח (ובהמכתב כללי) שבני ישראל השתוקקו לקבלת התורה עוד בהיותם במצרים עם מש"כ שבצאתם ממצרים נודע שיקבלו התורה; 2) הוספת מראי מקומות (שלא צויין שם במכתב) משבלי הלקט המוסיף ביאור בהנ"ל. (ס"א)

השלמה להמדובר בהתוועדות דאחרון של פסח (סי"א) - ביאור בכו"כ פלוגתות דבית שמאי ובית הלל בש"ס ע"פ נקודה אחת, והצריכותא שבכאו"א מהם. (ס"ב)

השלמה להענינים דאחרון של פסח; שתיית הד' כוסות ומתוך שירות ותשבחות. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך". (ס"ו)

הביאור בפירוש רש"י ע"פ ביאור רש"י במסכת שבת (לא, א) במאמר הלל "מה דעלך… לא תעביד כו'". (ס"ז)

המשך ביאור בפירוש רש"י (מה שרש"י מביא "בעל המימרא - רבי עקיבא"). (ס"ח)

1) אמירת לחיים בשעת ההתוועדות (ובהגבלה) מביאה לאהבת ישראל; 2) ע"י השלילה ד"מה דעלך כו' לא תעביד" באים להחיוב ד"ואהבת לרעך כמוך". (ס"ט)

1) ביאור בפרקי אבות (פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן… ומקרבן לתורה; והקשר עם הביאור (יינה של תורה) בפירוש רש"י הנ"ל (ס"ז); 2) וע"פ זה יתורץ סתירה בפל"ב שבתניא בקשר לאהבת ישראל האם זה לכולם ממש או לו; 3) והקישור עם דברי הגמרא שב"חודש אייר נולדו זיוותני עולם"; 4) מ"ש בתניא פל"ב בסופו "כמ"ש במ"א באריכות" קאי על הזמן דלעתיד לבא. (ס"י)

אודות יום השנה להתייסדות צעירי אגודת חב"ד. (סי"א)

הדרן על הש"ס - משנה
אמר ריב״ל עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות וכו'. דברי הרמב״ם בפיה״מ והרע״ב בטעם שסידר רבי מאמר זה בחתימת המשנה. כמה קושיות. אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כו'. דברי חדא״ג מהרש״א. כמה קושיות. שייכות המשנה שבה ב׳ מאמרים הנ״ל למשנה שלפני'  — מחלוקת ב״ש וב״ה בחלות דבש. דברי התויו״ט בענין ״לכל צדיק וצדיק״. 

מחלוקת כללית דב״ש וב״ה, בענין בכח ובפועל - מי מהם קובע. המחלוקת שלהם (קרוב לסיום הש״ס) בענין ״דגים מאימתי מקבלין טומאה וכו״. חלות דבש מאימתי מיטמאות. מחלוקת ר״א (מתלמידי ב״ש) וחכמים בתחילת הש״ס בזמן קריאת שמע של ערבין. מחלוקת ב״ש וב״ה בהדלקת נרות חנוכה אם מוסיף והולך או פוחת והולך. בר״ה לאילן אם הוא באחד בשבט או בט״ו בו. עד היכן אומרים הלל בליל פסח לפני אכילתו — עד אם הבנים שמחה או עד חלמיש למעינו מים. בהרואה יום אחד עשר שב״ש מחייבין בקרבן וב״ה פוטרים. הצריכותא של כל אלו המחלוקות. כמה אופנים ב״בכח״. 

היסוד לכהנ״ל - מחלוקתם בכללות הבריאה, שב״ש אומרים שמים נבראו תחילה וב״ה אומרים הארץ נבראה תחילה. דברי המהרש״א בזה. הביאור בזה עפ״י הנ״ל. מחלוקת זו היא היסוד לכל מחלוקתיהם הנ״ל. החילוק לדעת ב"ש בין זה שהכח נחשב כמו הבפועל לבין שהכח עדיף מהבפועל. באיזה דינים אמרינן שהכח נחשב כמו הבפועל. 

מחלוקת ב״ש וב״ה הנ״ל בנוגע לבריאת האדם, שב״ש אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וב״ה אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. מחלוקת זו ושבסדר הבריאה, תוכנן מהי כוונת הבריאה. 

הקשר דהמאמר דריב״ל להמשנה שלפני׳. וכן המאמר דרשב"ח. החילוק בין תורה למצות, ובהלכות ודיני התורה עצמן — כמו שהן הוראה להאדם וכמו שהן חמדה גנוזה כו׳ של הקב״ה. עד״ז בנוגע לשני האופנים שבתורה, דב״ש וב״ה. דיוק הלשון "מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה". הקשר דסיום המשניות להתחלתן.