התורה היא "אוריאן תליתאי", ד"שלישי" דהוא אמיתית האחדות; שבועות הוא בחי' קו האמצעי המשובח משאר הקווין; צריך ללמוד תורה בכל מצב, ולסמוך על הקב"ה שידאג לצרכיו; "רגל" קאי על קיום המצות בקבלת עול שעל ידי זה נעשה "פזרת" - בלי גבול;
ענין מ"ת - חיבור מעלה ומטה ; הכל מודים דבעינן לכם; יש תורה בגוים אל תאמין; קירוב בני ישראל כו'. (ס"א) פתגם אדמו"ר הזקן על "ושית חג שבועות" , לעשות מימות השבוע חג. (ס"ו) המצוה הראשונה אחר מ"ת - "לא תעשון אתי אלקי כסף גו'" ותורת אדמו"ר הזקן בזה. (ס"ז) פירוש "מתן תורה", נותן התורה ל' הווה. (ס"ח) הוראת אדמו"ר הריי"צ שלכ"א יהי' שיעור בגמ' לעיוני; ההוראה מזה - לימוד החסידות שייך לכ"א. (ס"ט) דוד מת בעצרת; הוראות מענינו של דוד. (סי"א) שמחה מיוחדת במ"ת. (סט"ו) "בנינו עורבים אותנו". (סט"ז) "בנינו עורבים אותנו" - ע"פ "דרוש". (סי"ז) "לבית יעקב אלו הנשים"; חינוך הילדים בלי פשרות. (סכ"ב) הוראה לנשי ובנות ישראל. (סכ"ו) עוד הוראות לנשים ובנות - חלה נדה הדלקת הנר. (סל"א) מעלת אשה על איש בצדקה. (סל"ה)
בנ"י ישנו כהכנה למ"ת - כדי שהנשמה תתעלה שבעת השינה - אך אין זה הכנה הראויה כי ענין מ"ת הוא המשכת הקדושה בענינים גשמיים; הבעש"ט חיבב את היום השני של שבועות, דתכלית מ"ת הוא בירור התחתון, וזה נעשה על ידי עבודת האדם שמתחיל ביום השני לאחר "וירד ה' על הר סיני".
מבואר בספרים שיסוד טענת המלאכים "תנה הודך כו'" הוא מצד דינא דבר מצרא. והביאור במענה משה: נתינת התורה למטה הוא כדי כדי שבנ"י יעשו דירה להקב"ה בתחתונים, והדין הוא שאם הבר מצרא רוצה את השדה לזריעה ואחר רוצה אותה לדירה נותנין אותה לדירה.
הנקודה המשותפת של משה דוד והבעש"ט הוא שנתנו לבנ"י את הכח לגלות שבנ"י הם למעלה מהעולם. וכל אחד מהם הוסיף ענין מיוחד בנקודה זו.
אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים - יציאה ממיצרים דקדושה; ע"י התקשרות למשה / מתן תורה תלוי בכאו"א מישראל / ביאור ברמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז הי"א) "שאותו הפסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים" / "חג הסיום" דבית רבקה בירחא תליתאי / כנ"ל והקשר לפ' שלח שהנשים חיבבו את הארץ / "בנינו עורבים אותנו" / ס"ת לקבלת פני משיח; חזרת משניות בע"פ; עיקר חג השבועות לע"ל / אין מקום להוראת היתר לכפות בשוטים וכו' / חת"ת; תומ"צ - סגולה, ואי אפשר שיפריעו בשום דבר / השלמת שיעורי חת"ת בלילה; סדרם / הכרח לימוד פנימיות התורה; ביאור בתניא פכ"ט דשם הוא למעלה מהזמן וכאילו פגם ונטמא היום ח"ו ממש; "מחשבה מועלת לזולת" / ב' ענינים בתורה: שלמעלה מהזמן והשייך לזמן / חזרת גמרא בע"פ / אופן לימוד גמרא / קביעות עיתים לתורה בבית כנסת / מעלת הקריאה בזהר וכיו"ב / התעוררות וחיזוק בלימוד התורה / הכרח לימוד כל חלקי התורה; חזרת "כמאה דפי גמרא" בע"פ / השגחה פרטית ובטחון / שנת המאתים להסתלקות הבעש"ט - בקשר לתלמידי ישיבות ליובאוויטש / תחלת זמן התחלקות ישראל ללומדי תורה ואנשים פשוטים / הוראה ממקצוע "כימיא" לענין השגחה פרטית / הבחירה לחיות מחוץ למסגרת היהדות היא היפך טבעו ומציאותו של יהודי / מברקים לחג השבועות תשל"ח, תשל"ט, תש"מ
מטרת מצות כתיבת ספר תורה הוא "ולמדה כו' שימה בפיהם", ולכן בזמן הזה - כשאפשר לקיים את ה"שימה בפיהם" על ידי מעשה הקשור עם ספרים, שבהם אין הפרטי הדינים דשרטוט וכו' - אין צריך מעשה דכתיבה דוקא, אלא מעשה שעל ידו יהיה "שימה בפיהם" מתוך הכתב.
דוקא בשבועות, שאז ניתנה התורה שהוא חסד רוחני, צריך לאכול סעודה גשמית, כי ענין מ"ת הוא הפעולה בגשמיות העולם.
הרפואות שבש"ס וברמב"ם הן בעיקרם ברוחניות, ורק שכשהעולם הוא מזוכך אזי הענינים הגשמיים הם בהתאם לשורשם ברוחניות, ולכן מועילים רפואות אלו גם בגשמיות. אך גם כשאין רפואות אלו מועילים בגשמיות הם חלק מהתורה.
התעוררות מחגה"ש לכל ימות השנה, בכל יום ויום חדשים / חנוכת הבית דתו"ת, והקשר למתן תורה / סיום ירושלמי מועד והקשר לריש יבמות / שייכות מ"ת לנשים / תורה מביאה רפואה / מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה - פי' ע"ד הצחות / ביאור מעלת מצוות שבמ"ת על המצוות של האבות / ספירת העומר וקביעת חגה"ש בעובר קו התאריך / במ"ת: נתינת נסתר בנגלה ונגלה בנסתר / בכל חילוקי דיעות יש ללכת למורה הוראה / שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט וניצולה בהפצת היהדות / הדגשת האבסורד שבדיעה שהבעש"ט הקיל במצות ח"ו; פירוש "כל ישראל מאמינים" / סגולת שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט / הערות במאמרים בעניני יהדות: זהירות מלהביא אישים שלא כדאי לצטטם; זכרונות השונא כו' אינם נאמנים; ר' אדם בע"ש והבעש"ט לא התראו; מכתבי הגניזה החרסונית אינם כי"ק; כ"ו שנה שהי' הבעש"ט בנסתר / נחיצות הדפסת מאמרים ע"ד הבעש"ט / חיזוק למורה הוראה בהנהגת קהילתו / ביאור מרז"ל "רבי מכבד עשירים" / התחזקות בעניני תומ"צ (ששמרו את עם ישראל מכליון), ובפרט בדורנו / התעוררות בתומ"צ לבנות שאבותיהם מסרו נפשם על היהדות (שהמס"נ עוברת גם אליהם) / טעם התואר ר"ג מאור הגולה - מחמת ב' תקנותיו; טעות אנשי "חכמת ישראל" בתקופה הידועה / הוראה מציור צבעוני של אותיות באופן שגם צילן ניכר / אזהרה שלא להוציא לאור תורה שבכתב על פי כתב יד בנוסח שאינו מקובל ע"פ המסורה / שקו"ט בנוסח הכתוב (משלי כז, כ) "שאול ואבדון לא תשבענה" / סמכות ספר "יוסיפון" / מכתב כללי - ימי הגבלה תשמ"ג / מברקים.
ערב שבועות (שהחפצא דמ"ת פעל גם על ערב חג השבועות, שלכן העולה שהקריבו אז הוא אותו הגדר דהקרבנות שלאחר מ"ת) מודגש פעולת מתן תורה בבנין מזבח, ולא בעליה להר סיני, דהתכלית דמתן תורה הוא המשכת אלוקות בדברים גשמיים ולעשות מהם חפצא של מצוה - ענין המזבח.
המקור לדברי אדה"ז ש"בדבר זה עשו בית הלל כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותן כו'" הוא מסיפור הגמרא שמשם משמע שרק "תלמיד אחד מתלמידי הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה כו'" ביו"ט.
מעלת וענין אהבת ישראל ואחדות ישראל, והקשר למתן תורה, חג השבועות, שבת, פ' נשא.
שקו"ט בביאור דברי הזהר (ח"ג קפג, ב) שבחג השבועות מקריבים חמץ על המזבח / שקו"ט בביאור המדרש (שמו"ר ספכ"ט) "והקול שהי' יוצא מפי הקב"ה לא הי' לקולו בת קול" / ביאור מרז"ל (ב"ב קמז, א) "שלשה דברים צוה אחיתופל כו' ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים" / ענין "שבעת ימי המשתה" ב"חתונה" דמתן תורה / אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם לא הי' גילוי שכינה במתן תורה (דב"ר פ"ז, ח) / ביאור לשון הברכה "קבלת התורה בשמחה ופנימיות" / מעלת התורה על המצות / הקשר המיוחד דמתן תורה לנשים ובנות - "בית יעקב" קודם ל"בני ישראל" / חיזוק באהבת ישראל / העבודה בשלשת העמודים שעליהם העולם עומד / שני תיקוני טעות בנוסח "תיקון ליל שבועות" הנפוץ; ההשתדלות שכל בנ"י יהיו בביהכנ"ס בעת קריאת עשרת הדברות; הוספה בצדקה לפני שבועות / מברקים.
ישעיה לא ראה את המרכבה אלא רקאת האלוקות שבהם. משא"כ יחזקאל כשהסתכל על שור ראה את השור, אך ראה שזהו רק דמות של האלוקות שמחיה את הנברא. ולכן בשבועות מפטירין ביחזקאל בשבועות, מפני שעיקר ההדגשה והחידוש דמ"ת הוא חיבור עליונים ותחתונים.
בני ישראל היו יכולין לטבול בשבת בשביל הגירות, אף שהדין הוא שאסור לטבול לשם גירות בשבת, מפני שבנ"י לא קיבלו את המצות עד ששמעו את עשרת הדברות, ואם כן הטבילה שהיה לפני עשרת הדיברות לא פעלה את הגירות ולכן היה מותר לטבול.
לאחרי שהרמב"ם מדבר ע"ד קדושת ס"ת וחיוב הגברא לכבד את הס"ת, מדבר על פעולת ס"ת על האדם - "כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש כו'". ג' ענינים שבס"ת – (א) קדושתה (ב) לוחות הברית (ג) עד הנאמן - הם ג' המדרגות בהתקשרות בנ"י עם הקב"ה שבאו לשלימותם במ"ת.
ענין "ימי הגבלה" בתור הכנה למ"ת הוא - שתכלית הכוונה אינה "כלות הנפש" אלא העבודה בנשמות בגופים, וענין זה ישנו בעבודת ההכנה למ"ת שבכל שנה ושנה, ובפרט בקביעות שחל ר"ח סיון ביום א' בשבוע; מעלת יום ב' דימי ההגבלה והשייכות לשיעור תהלים.