שיחה א:  חודש אייר מיוחד מכל החדשים בכך שכל יום יש לו מצוה - ספירת העומר; קרבן העומר בא משעורים - מאכל בהמה; העבודה בימי ספירת העומר היא עם נפש הבהמית; הנתינת כח לעבודה זו באה מחודש אייר - ראשי תיבות אברהם יצחק יעקב רחל; עבודה זו שייכת לכאו"א מבלי הבט על מעמדו ומצבו; "חודש האביב" מורה על תוקף הטבע והעבודה בזה צ"ל "שמור את חודש האביב" כדי לעשות "פסח לה' אלקיך" - לעשות מ"טבע" - "נס". (ס"א)

שיחה ב: ע"י שהאדם סופר ספירת העומר "היום יום אחד וכו'", נעשה היום למציאות. אף שאע"פ טבע ישנו מציאות ליום בלאו הכי - אך הטבע אינו מציאות אמיתית; דוגמא לזה מהמסופר בזוהר שר' ייסא סבא לא אכל אף שהמזונות כבר היו מוכנים על שולחנו עד שהתפלל מהקב"ה על מזונות. (ס"ב)

שיחה ג: המשך (מאחש"פ) בענין שכשמחנכים ילד לעשות "ברכה" על כוס מים (וכיו"ב) הנה בפירוש המילות דהברכה מונחים הענינים הכי נעלים; הכוונה בהדיבור בזה היתה כדי שכאו"א ידע פירוש המילות של ברכה.

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, ב) "זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה" - מלמד שהי' משה אוחז בחי' ומראה אותה לישראל כו' אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין כו' וכן בעוף וכו'". וצריך להבין מהיכן הי' למשה את כל החיות העופות והדגים במדבר?! והביאור בזה: דבודאי הי' בזה הנס ולכן אין רש"י צריך לפרשו, כי זה מובן בפשטות דבשעה שמשה הי' צריך ללמד את בני ישראל "זאת החי' גו" - נעשה נס; ההוראה מזה: דכשבני ישראל צריכים ללמוד תורה אין כל פלא כשנעשה נס, דמאי קא משמע לן - אם צריכים שיעשה נס - נעשה נס וגם נס גדול, כי לגבי התורה "האט וועלט קיין באטרעף ניט". (ס"ג)

שיחה ד: ביאור שיחת אדמו"ר מהוריי"צ שנדפסה בהגדה של פסח (עם ליקוטי טעמים ומנהגים) "מצה שמורה ווערט גערופן בשני שמות עצמיים ופנימיים: מיכלא דמהימנותא און מיכלא דאסוותא, עס גיט חיזוק אין דעת. דאס איז דער פנימי נקודי עצמי ווארט וואס מורנו הרב המגיד ממעזריטש האט מקבל געווען ממורו הקדוש וכו'". (ס"ד)

שיחה ה: ביאור לשון ההגדה "יכול מראש חודש תלמוד לומר ביום ההוא כו'"; ע"ד מנהג חב"ד שבשבת הגדול אחר תפלת מנחה אומרים "עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו" - איך זה מאים עם נוסח ההגדה "יכול מראש חודש"; והביאור בזה: "יכול מראש חודש" הוא בניחותא. (ס"ה)

שיחה ו: ביאור לשון ההגדה "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". (ס"ו)

שיחה ז: שאלות בפירוש רש"י עה"פ (יא, ב) "זאת החי' אשר לא תאכלו". (ס"ח)

שיחה ח: שאלות בפרקי אבות: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"; משה קיבל תורה מסיני" כו'. (ס"ט)

הביאור בפירוש רש"י.

ע"ד הגזירה האיומה ד"מיהו יהודי". (ס"ט)

שיחה ט: ישנו עילוי במתן תורה אף שקיימו האבות כל התורה כולה עד שלא ניתנה; הביאור בהמשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"; הביאור בהמשנה "משה קיבל" ע"פ פשט, רמז, דרוש וסוד. (ס"י)

שיחה יוד: בלקוטי לוי יצחק (פרשתנו ע' רסט ואילך) מבאר החילוק דהלכה ואגדה - הלכה שייך ל"יום", ואגדה (נסתר) - ל"לילה".

המשך (מאחש"פ) בביאור לשון המדרש "אימתי (הן תמימות) בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם" ו"אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום".

משיח ילמד את כל העם כולו אף שלעתיד לבא "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי".

בשבת אין אומרים הלל, משא"כ כשחל יום טוב בשבת אומרים הלל; אמונה וידיעה. (סי"א)