1. ביאור בהתחלת הפרשה החסידית, "וארא.. לשון עבר.. לשון עתיד שהוא לשון הוה" - ב' ענינים בהוה: נקודה אחת בפ"ע, ושייכותה לכללות המשך הזמן וחיבורם יחד - שההוה פועל על העתיד, וגם על העבר
 2. הקשר לשיעור היומי ברמב"ם - סיום הלכות תשובה: תשובה, שפועלת על העתיד, שלא ישוב לזה החטא לעולם", ומתקנת גם העבר - תשובה מאהבה, ש"נעקר עוונו מתחלתו"
 3. הקשר לשבת ור"ח - חיבור ד"תמידים כסדרם" עם "מוספים כהלכתם", שהחידוש של רגע מיוחד ("מוספים"), פועל וחודש בעבודה המסודרת שבכל המשך הזמן ("תמידים") - חבירו ב' קצוות, תנועה שלמעלה ממדידה והגבלה עם מדידה והגבלה
 4. הקשר ליום ההילולא (עשירי בשבט) - "פועל ישועות בקרב הארץ", חיבור ב' קצוות, "ישועות", ופעולתן "בקרב הארץ"
 5. הקשר לפ' בא (השייכת ליום ההילולא) - הפעולה דבחי' פרעה דקדושה, "אתפריעו כו' כל נהורין", בפרעה דלעו"ז; וההוראה במילוי השליחות דבעל ההילולא מבלי לפחד מקשיים וסכנות שמצד פרעה דלעו"ז
 6. להתכונן ליום ההילולא דעשירי בשבט, לערוך התוועדויות בכל מקום, ולהוסיף בעבודה דהפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה, באופן שכל רגע ורגע ינוצל בשלימותו - רגע מיוחד חד-פעמי, ורגע שיש לו פעולה נצחית
השלמות לשיחות דלעיל
 7. חלוקת משקה
 8. להוסיף בלימוד התורה, עד ללימוד כל התורה כולה