כשמתאספים לזכרון יום הגאולה - הרי זה צריך ליתן אור וחיות חדשים לעבודה במשך כל השנה; וכן תורתו של בעל הגאולה; גאולה היא מציאות חדשה ביחס לגלות או מאסר; ע"י "ואני אבטח בך" פועלים ש"אנשי אבשלום" מתפללים לשלומו של דוד ("עמדי"); ובעבודת האדם: אנשי אבשלום רומז ליצר הרע, ודוד רומז ליצר טוב; ואני אבטח בך צריך להביא לשמחה גלוי', שאז הקב"ה פועל שהשמחה תבוא בענינים גלויים. (ס"א)
סיום והתחלת ענינים חדשים בתורה הוא משום ענין הגאולה שהיא "מציאות חדשה", הוכחה מתוספת הרא"ש ע"פ הלכה דסדר המסכתות הוא באופן דנז"ם קט"ן, ולא זמ"ן נק"ט; הסיום ד"ה' עוז לעמו יתן וכו'" אפשר לומר דהוא אף בהוריות. (ס"ב)
גאולת אדמו"ר הזקן היא גאולה כללית בדורו ובדורות שלאחריו; רש"י מפרש ד"תורה" עצמה היא "שלום", ולא רק דרך שלום; ענין השלום בתורה בגלוי הוא האחדות בסיום הש"ס שכל אחד מאחד את כולם במסכת שלו; בצדקה ישנו ענין בתורה ובתורה ישנו ענין הצדקה; צדקה ברוחניות גדולה מצדקה בגשמיות; מי שאינו יודע שהוא חולה ה"ה חולה מסוכן; סיפור מעשיות בתורה ה"ה הוראות לפועל. (ס"ג)
כשלומדים תורה מתוך עונג ד"חן" או "יופי" א"א לידע מה יהי' כשיחסר לו החן והיופי, ולכן "שקר החן והבל היופי" ודוקא "יראת ה' היא תתהלל"; תכלית השלימות הוא "תתהלל" - לפעול שגם השני יתפעל מלימודו; "פרו ורבו" היא המצוה הראשונה בתורה, שזהו כנ"ל תכלית השלימות, לפעול על השני; הלימוד ד"אשה יראת ה'" בא דוקא לאחר הלימוד דחן ויופי. (ס"ד)
"הדרן" על מסכת הוריות: סיני ועוקר הרים (מי עדיף) כמות ואיכות; מארי חיטי הוא פחות חריף מסיני - הר (סיני), שענינו באיכות למעלה ממישור; לרבי מאיר קראו "אחרים אומרים" ענין אחר לגמרי באיכות וזה לרבי מאיר שענינו איכות - לא עמדו על סוף דעתו; רבי למד עם רבי שמעון בנו אודות תמורה לרמוז לו את ענין האיכות שמתסבא בתמורה דוקא; בירושלמי מדובר אודות סדרן ופלפלן - סדרן הוא פחות מסיני, ענין של הר ופלפלן פחות מעוקר הרים כההבדל הכללי בין בבלי לירושלמי; סיני עדיף מאחר ש"לעתיד לבא לית תמן לא קושיא ולא רמינהו וכו'". (ס"ה)
הזכרון פועל התחדשות גם בעבר; המאסר הי' על ג' הענינים דתורה צדקה ותפלה עם הציבור; אדמו"ר הזקן פעל שהתורה תרד עד לכאו"א מישראל - ע"י השולחן ערוך, את הכסף שלח לארץ ישראל כדי לשחררה מהסולטן; וכן אריכות תפלה היא בעיקר אצל החסידים; אפשר לגשת לתורה ולגלות, ולגלות פנימיות, ומ"מ "שלא כהלכה"; ע"י ה"גרתי" אצל לבן - לשון גירות וזרות, אפשר להיות ש"תרי"ג (מצוות) שמרתי", בלא לוותר על אף אחת. (ס"ו)
סיום ספר התניא, ביאור קשר סופו לתחלתו, והקשר ביניהם לתורה וצדקה; הסיום - ענין השבת קשור עם: תורה - אז הי' משה מקהיל קהילות ללימוד התורה, וצדקה - בעלי התורה גומלים חסד עם העלובה; ובשייכות להתחלתו: ענין "ארוכה וקצרה קשורה עם: תורה - "ארוכה מארץ מדה וגו'", וצדקה - קצרה, שנותנים מיד בלי התבוננות וכו'. (ס"ח)
כל המדובר צריך לבוא בפועל בתורה, צדקה ותפלה הן באנשים והן בנשים; וכ"ז במיוחד לאלו הנמצאים בארץ הקודש. (ס"ט)
אודיו