את הנקודה העקרית בפרשת המאסר והגאולה יש למצוא בדברי בעל הגאולה, סמוך למאסרו - "לא אותי בלבד גאל הקב"ה כי אם… את כל אשר בשם ישראל יכונה", גם מי ש"ישראל" אין זה מציאותו האמיתית ורק "מסכים" להיות "מכונה" כך, יוצא מהגבלותיו (שנדמה לו שאינו שייך לישראל דוקא ומעשיו הם בגלל צדק ויושר); גאולת י"ב תמוז מבטלת את המחיצות בין הסוגים בבני ישראל ועי"ז "כולנו כאחד" נפעל "ברכנו אבינו". (ס"א)
אף שכל ישראל שוים בגאולת י"ב תמוז והוראותי' (כנ"ל), בכל זה מעלה מיוחדת לצעירים. (ס"ב)
ביאור מעלת הצעירים ובמיוחד - שאינם מסכימים לפשרות; הכוונה, לכל לראש, לצעירים הנוכחים בהתוועדות וצריך להתבטא בניגון. (ס"ג)
כדי שתהא תוצאה בפועל, יש לעמוד על הוראה מאחד הענינים די"ב תמוז: בעל הגאולה סיפר שבשנת תרפ"ב כרת ברית עם ט' חסידים (ועמו - מנין של עשרה) שלא להתפעל מהגזירות על הפצת היהדות וההוראה לכאו"א שהוראת י"ב תמוז, לפעול גם על זולתו צ"ל באופן דכריתת ברית שאינה משתנית בשום מצב, באופן דמסירות נפש - מסירת הרצון. (ס"ד)
ע"י שבעל הגאולה "פתח" את הדרך לעבודה זו, הרי זה בכחו של כאו"א ואף אם עד עתה לא הי' שייך כלל להנהגה דמסירות נפש, הרי לאחר הקריאה בתורה ד"עם לבדד ישכון כו'" מקבל את הכח לכך "מראש צורים", ומגבעות" - אבות ואמהות (כפירוש רש"י); גם "אשר בשם ישראל יכונה" מתפאר, באמת, באביו וסבו שהיו יראים ושלימים וגם הוא שייך למסירות הרצון. (ס"ה)
בטבע האדם שנקל לו לעסוק בדבר שרגיל בו ולכן, העבודה במסירות נפש שייכת במיוחד לאלו שבאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל; יתארגנו בארגון חזק לעסוק בהפצת היהדות; סיוע מקרן השבעים במשך שנה הראשונה לבואם; הנ"ל שייך במיוחד להם, אבל גם לכאו"א מתושבי מדינות הרווחות. (ס"ז)
התעוררות ע"ד ע"א מוסדות; אמירת "לחיים" ע"י העוסקים בזה. (ס"ח)
חשיבות מסירות דו"ח על הפעולות דע"א מוסדות. (ס"ט)
מגבית עבור "קרן תורה". (ס"י)
כחו של יהודי "מראש צורים", "ומגבעות", האבות והאמהות, הוא למעלה הן הטבע לגמרי וע"י הטבע אי אפשר להכניס גוי בכלל זה, בארוכה - ע"ד "מיהו יהודי". (סי"א)
ע"י דכ"א מהאנשים מתנהג בהתאם ל"מראש צורים", והנשים - בהתאם ל"ומגבעות", בכל זמן ובכל מקום, זוכים ל"הן עם לבדד ישכון" והמשכות ברכות הקב"ה בכל עד לגאולה שלימה. (סי"ב)