שיחה א: שייכותם של עשרת ימי תשובה ליום הכיפורים ו(במילא) למסכת יומא; הלשון "סוף" המסכת מתאים לכמה דפים לפני הסיום; "הדרן" על מסכת יומא "שלשה חלוקי כפרה ותשובה עם כל אחד" - הביאור מדוע לא נזכר ענין הקרבנות וכו', על פי נגלה ובפנימיות הענינים.
שיחה ב: מעלת (שנת) "הקהל": הפיכת "האנשים הנשים והטף" למציאות אחת ד"קהל", בדוגמת קרבנות ציבור הבאים מכספי היחיד; וההוראה - אף על פי שלכל יחיד יש את ענינו ומעלתו המיוחדת, אעפ"כ צריך לעסוק בענינים נוספים - מארי תורה צריכים לעסוק גם בעובדין טבין וכן לאידך, וביחד עם זה - גם ב"הקהל" נשארה מציאות היחיד בפני עצמו; יש לערוך כינוסים מיוחדים בעשרת ימי תשובה ובחג הסוכות, מלבד הפעולות במבצעים הכלליים והספקת צרכי החג; ההוספה בכך תוסיף בהמשכת ברכת ה'.
שיחה ג: בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה, ומהן יש ללמוד ע"ד חשיבות לידת ילד נוסף - "עולם מלא"; יצחק לא יצא מארץ ישראל ואילו יוסף - עיקר חייו במצרים, וההוראה - גם בתקופת החיים שהיא בדוגמת "איש תחת גפנו" צריך להיות באופן ד"מבלעדיך לא ירים איש את ידו". ובחינוך - אף על פי שמספקים כל הצרכים יש להזכיר ש"תורה איז די בעסטע סחורה"; נבואת חנה (מסתיימת ב"וירם קרן משיחו") שייכת לענין הגאולה שתבוא ע"י יגיעה בתורה כהסיפורים אודות האריז"ל ואדמו"ר האמצעי; שייכות רחל להגאולה.
שיחה ד: מגבית לצדקה.
שיחה ה: הדגשה מיוחדת בענין האחדות ד"הקהל" - בעשרת ימי תשובה, ימי ההכנה ליום הכיפורים "אחת בשנה".
אודיו