החיוב לשמוע פ' זכור הוא מדאורייתא, ומעלת מצוות דאורייתא - שפועלים בעולם (ולא כדרבנן שפועלים רק באדם); בפרשת זכור ב' ענינים, ושניהם תמוהים: א) מצות מלחמת עמלק, וצריך להבין מה השייכות בזה לזמן הגלות? ב) מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק", וצריך להבין מהי התועלת בזכירה זו? (ס"א)

הביאור בהנ"ל: "עמלק" הוא קליפה שמקררת יהודים מתורה ומצוות. וע"י הזכירה ובאופן דמצוה מדאורייתא, פועל ביטול הקליפה, ולא רק בעצמו, אלא גם בכל העולם (דאורייתא פועל בכל העולם, כנ"ל) ומובן בפשטות שפעולה זו (זכירה) שייכת גם בזמן הגלות. ענין הנ"ל (ביטול עמלק - בכל העולם) נפעל אפי' ע"י זכירה של יהודי אחד (כפס"ד הרמב"ם הידוע). ולכן מצות זכירת עמלק - שייכת לכ"א (ולא לה"ציבור" כמלחמת עמלק). (ס"ב)

בי"ג אדר: "נקהלו היהודים כו' לשלוח יד במבקשי רעתם" ונהי' "ונהפוך הוא", שבני ישראל ניצחו במלחמה. והכח לזה בגלל שבני ישראל הם "יהודים" - שכופרים בעבודה זרה. והימים האלו נזכרים ונעשים; בגלל שהמלחמה נגעה לעצם נפשם ("יהודים" - כופר בעבודה זרה) - לא התעסקו בענינים שוליים כביזת השלל. (ס"ג)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אדם כי יקריב מכם". (ס"ה)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר "הקצר קצרה ידי מפדות"; המשך (מש"פ ויקהל ס"א) בענין מחצית השקל; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

הביאור בהערות לזהר; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ז)

"יינה של תורה" שבפירוש רש"י; התעוררות ע"ד "מבצע פורים". (ס"ח)