לכאורה, פלא כיצד ח"י אלול נותן חיות בעניני אלול, שעד אז ישנה עבודת התשובה ע"פ תורה כו' ואעפ"כ חסר חיות?! עד"ז - שהבעש"ט ואדמו"ר הזקן, נשמות חדשות, הביאו לגילוי הארת המשיח - ענין חדש לגמרי (ועד שמשה רבינו לגבי משיח הוא כמו "א דאקטאר פאר דער פראקטיקע"), אע"פ שגם קודם לזה הי' העולם ולימוד התורה בו? והביאור דחיות ענינה - פנימיות. הבעש"ט ואדמו"ר הזקן המשיכו פנימיות עתיק, ובעבודה (בכל הג' קווין: תורה תשובה וצדקה) באופן שמתאחד עם העבודה עד שמציאותו מתבטלת; אף שזוהי עבודה נעלית, מ"מ שייכת לכאו"א בכח הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. (ס"א)

הוראת הפרשה היא החל משמה - "תבוא", להכנס לעניני תורה ומצוות לגמרי עד לביטול המציאות (בדוגמת רשב"י ש"מאן פני האדון ה' דא רשב"י" ושמץ מנהו שייך לכאו"א), והכח לזה ע"י "וירשתה וישבת בה", ולכן כל ישראל הביאו ביכורים רק לאחר י"ד שנה משנכנסו לארץ (אף שחלק מהם קבלו נחלתם קודם); עבודה זו צ"ל בשמחה ובכח חודש אלול. (ס"ב)

שאלה בפשוטו של מקרא (כז, טו-כו) מדוע בוחר הכתוב "לברך את העם" (וכן להיפך) דוקא בי"ב ענינים אלו ורש"י אינו מבאר; בלקוטי לוי יצחק (בפרשת חוקת) - עה"פ "היום הזה נהיית לעם" - דקאי על ראש השנה ושייכותו ל"זאת חוקת התורה"; קביעות שיעורי לימוד לאורחים. (ס"ד)

בפשוטו של מקרא - ביאור בפרטיות אודות הקשר דכ"א מי"א ה"ארור" שבפרשה עם י"א השבטים. (ס"ה)

הביאור בהערות לזהר. (ס"ו)

מתורת הבעש"ט עה"פ "קומי אורי", בקשר לנשיאי ישראל, יש ללמוד הוראה במעלת העסק בצרכי ציבור ובמיוחד - בחינוך תשב"ר; יש לזכור שכ"ק אדמו"ר נמצא עם כ"א משלוחיו ו"עומד ומשמש" ויש לעסוק בכל עניניו ללא כל דאגה; השלמת המגבית דח"י אלול. (ס"ז)

אודות כינוס המוסדות: הילדים והילדות הבאים לתשרי יכנסו למוסדות החינוך. (ס"ח)