המיוחד שבשבת מברכים טבת על שאר שבת מברכים: שבין שבת מברכים לראש חודש אינם מפסיקים ימי החול, כ"א ימי החנוכה; המיוחד שבחודש טבת - "הגוף נהנה מן הגוף", שנשאר גוף ופועלים עליו שהוא יאיר - מתבטא בענינו של חנוכה - להאיר את החוץ, עד שהחוץ מצד עצמו מאיר. (ס"א)

חילוק כללי בין הלכות תשובה להלכות מלכים שברמב"ם, ועפ"ז מבאר כו"כ שינויי לשונות בתיאור המצב דלעתיד לבא המובא בהלכות אלו; המשך (מי"ט כסלו) בביאור כוונת הרמב"ם בלשונו - בתחלת ספרו - "מצוי ראשון", ותיוון זה עם מש"כ ב"המשך תרס"ו" בביאור כוונת הרמב"ם; כוונת הרמב"ם במש"כ "כל המעלה בדעתו שיש שם אלוקה אחר וכו'" - שייכות עלי' בדעת בענין זה; דיוק לשון הרמב"ם "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר וכו'"; ההכרח בלימוד החסידות כהקדמה הן לתפלה והן לתורה. (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לז, כ) "ונראה מה יהיו חלומותיו"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר (קפה, ב) "שותפתא, חכימותא וחברותא". (ס"ד)

אודות מבצע חנוכה. (ס"ה)

הביאור בהערות לזהר; הביאור בפירוש רש"י. (ס"ו)

הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").