התוועדות קשורה לגאולת אדמו"ר מהוריי"צ, שבגאולתו נגאלו כל בני ישראל, מאחר שאז הי' רוב מנין ובנין דבני ישראל במדינה ההיא, ויהדותם היתה תלוי בגאולתו; גאולה זו נתנה אפשרות להמשיך היהדות בדורות שלאחריו; אודות השיחה דשנת תש"ה ("ויהי בשלשים שנה"), שמספר שם שבשנת תרנ"ה הטיל אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע עסקנות ציבורית והדגיש שהפעולה צ"ל באופן דמסירות נפש, ומזה הוראה לכאו"א. (ס"א)

במכתבו לגאולה מדגיש הרבי שיתעסק ב"הרבצת התורה" [ומצרף המאמר "עשרה שיושבים"], ואינו מזכיר שם שצ"ל התעסקות במצוות וכו', כי אחר שיש החלטה בנוגע ל"נקודה" אחת - ונקודה כזו שכוללת את כל הפרטים - תורה - הרי בדרך ממילא באה התוצאה בקיום הפרטים, שהם המצוות. (ס"ב)

דיוק הלשון: (במכתב הנ"ל) שצריך להתעסק ב"הרבצת התורה" (מלשון "רובץ תחת משאו"), שלימוד ויוקר התורה צ"ל - לא מפני שהיא "שעשועים לפניו", דבר שמיימי, אלא - מפני שהוא חיי היום יום של האדם "לכו לחמי בלחמו", "אין מים אלא תורה"; ואח"כ באים לפירוש הב' מלשון "תרביצנה" (ברכות נז, א) - לשון גן, שהתורה אצלו מתוך עונג; הרבי מוסיף במכתבו שצריך להשפיע על הזולת בכל הנ"ל. (ס"ג)

בעת אסיפות של כמה בני-אדם, צריך גם לעסוק בדברי תורה, וכמו"כ בפרוטוקול של האסיפות צריך גם להזכיר פרט זה; העסק בתורה באסיפה מעלתו: א) שמקיים דבר משנה, ב) הצלחת האסיפה בכלל, ג) ובפרט שבנוגע לתורה כתיב "הקב"ה יושב ושונה כנגדו". (ס"ד)

במתן תורה "וירד ה'" - ירידה בדוגמא של גלות, כמו"כ הי' שינוי מקום אצל בני ישראל, וזה מלמדינו באיזה אופן "לוקחים" תורה; "הלומד תורה מתוך עוני - ביטול מציאותו - סופה לקיימו מעושר"; לפני י"ב תמוז הי' הרבי (במאסר ו)בגלות ולא התפעל ועסק (גם) שם ביסוד בגילוי מאחר שהם עיוורים מהשוחד ודבוקים לכסא וכו', ועי"ז הם פועלים בשלימות העם התורה וארץ ישראל. (ס"ה)

בהמשך להנ"ל שבמתן תורה "וירד ה'" כו', עד"ז ישנם כמה דוגמאות בענין ד"הוי גולה למקום תורה": (א) הקעמפ'ס לילדי ישראל שאז הם באוירה של תורה, הרחק מרשות ההורים "הרחמנים" (שעליהם נאמר "חוסך שבטו וגו'") - ומחנכים אותם באופן ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה"; (ב) "מרכז שליחות" לתלמידי הישיבות בזמן שסדרי הישיבה חלשים, או (ג) "מצוה טנק" במשך כל השנה בכדי להביא יהדות לכל מקום ע"י המצעים: תורה תפלין, מזוזה צדקה, ספרים, ובפרט נרות שבת קודש. (ס"ו)

אלו הקשורים במיוחד עם "מבצע תורה", או "צדקה" וכו' שיתנו עכשיו את מה שהכינו בקשר לי"ב-י"ג תמוז (קובצי חידושי תורה וכו'). (ס"ז)

אודות מגבית ל"אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש". (ס"ח)

לתפלה יש שייכות מיוחדת ל(הרבצת ה)תורה; ההכנה לתפלה צ"ל מענין המקור לדין ש"אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש", בגמרא בבלי (ברכות ל, ב) יש מחלוקת בין רבי יהושע בן לוי לרבי נחמן בר יצחק מה המקור לדין "שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", וביאור שיטתם, מדוע רבי יהושע בן לוי מציין למה שכתוב "השתחוו לה' בהדרת קודש - אל תקרי בהדרת אלא בחדרת", ורבי נחמן בר יצחק מציין למה שכתוב "השתחוו לה' ביראה וגו'", ולמסקנא (ומובא בשולחן ערוך) הוא כרבי נחמן בר יצחק;

ביאור מדוע בירושלמי הם מובאים כב' שיטות ללא הכרעה, ובמדרש מביא רק דעת רבי יהושע בן לוי; ביאור מדוע במכתב כללי הובא מראי מקום כשיטת רבי יהושע בן לוי - דלא כמסקנת הבבלי (ושולחן ערוך). (ס"ט)

תורה נמשלה למים שיורדים למקום נמוך, לכן צ"ל ההשפעה לאלו הנמצאים בחוצה שאין חוצה למעלה ממנו; הנוסעים לשליחות שיאמרו לחיים וינגנו ניגון שמח. (סי"א)

לנגן הניגון "מי ארמיע ארמורא" - הקשור עם יהדות רוסי', ועם הר' בן-ציון שם טוב ז"ל שזכה להיות מה"גולה אשר הגלתה" על הרבצת התורה. (סי"ב)

אודות חת"ת, והשפעתו בעולם. (סי"ג)