כשחולף שבת או חג הוא צריך להשאיר על האדם "געגועים" לאותו יום ואזי ישתדל לבצע פעולות המבטאות את תוכן החג וכפי שזה מתבטא ב: סעודת מלוה מלכה, אסרו חג. וסעודת פורים. (ס"א)

בחנוכה מתבטא ענין הנ"ל בלימוד תורת חנוכה: הן מצד ש"כל העוסק… כאלו וכו'", והן מצד ש"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא". (ס"ה)

כל חג משפיע על כל משך השנה, חנוכה משפיע ופועל הוספה ב"נר מצוה ותורה אור", ובמיוחד בחמשת המבצעים (תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים) ובודאי במבצע נרות שבת קודש שתוכן כ"א מהם קשור לחנוכה, וע"י פעולות אלו ישרפו את השיריים של "כותלי הגלות" וימהרו ביאת משיח צדקנו". (ס"ז) 

בין ניסי חנוכה מודגש בעיקר (בחסידות) "נס השמן" שמרמז לתורה ולכן כאן המקום לבאר ענין בנגלה וענין בחסידות: - ביאור החילוק בין נס חנוכה שדלק שמונה ימים ועושים מזה "שטורעם" להנס שהי' אצל שרה שדלק הנרות שבת קודש מערב שבת לערב שבת ולא עושים מזה "שטורעם" (הענין בחסידות הי' מאמר ד"ה "נר חנוכה מצותה משתשקע החמה"). (ס"א)

לכל חג יש תוכן מיוחד, וכשהוא מסתיים מתעורר אצל האדם געגועים לאותו חג, תוכן דחנוכה הוא: שהוא "נר מצוה" גם בגשמיות, ונוסף בו מעלה שהוא נר ש"נעשה בו נס" גלוי; ביאור המחלוקת אם נרות חנוכה מותר להשתמש לאורה או לאו; חנוכה מלמדנו שקיום התורה ומצוות צ"ל באופן ד"מהדרין מן המהדרין" החל מלימוד התורה כפשוטו; חנוכה קשור במיוחד עם צדקה, מעלת המבצעים (לגבי שאר המצוות) שבהם צ"ל "זהיר טפי" ושייכותם לחנוכה;

ישנם השואלים כו"כ שאלות ע"פ נגלה על מבצע נרות שבת קודש ואצל "חב"ד'ניק" צריכה השאלה הכי גדולה להיות דאין זה מתאים לכאורה עם מש"כ אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון (סרס"ג קו"א (ה)); ומ"מ ראינו מעשה רב ב"בית רבי" וכן בשאר החוגים (השפת אמת, בעלז, באבאוו, בריסק, בקהילות אשכנז וכו') ורק מצד קושי הגלות נשכח ענין זה, וא"כ הדלקת נרות שבת קודש ע"י ילדה קטנה הוא "מנהג אבותינו"; חלוקת דולר'ס לצדקה ע"י המתעסקים במבצע חנוכה. (ס"ג)

שייכות ד"זאת חנוכה" לשיעור היומי בנוגע ליוסף "כי למחי' שלחני אלקים וגו'"; ביאור (ע"פ קבלה וחסידות) מדוע חיבר הרמב"ם חנוכה ופורים בהלכה אחת; שמו של הרמב"ם המרומז בתחלת ספרו. (ס"ד)