הכוונה בעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה היא שיומשך ויפעול במדידה והגבלה, ע"ד המבואר שהקבלת עול דראש השנה - שצריך לפעול על כל השנה, וכמו"כ הי' במתן תורה שאחר ה"נעשה" - ביטול לבעל הרצון - הי' "נשמע" - עבודה שע"פ טעם ודעת ושבו יהי' ניכר הביטול, ובנוגע לעניניו; ידוע שניגון ללא מילים נעלה מניגון עם מילים, אבל (כנ"ל) התכלית הוא להמשיך כל ניגון למילים ולכן שבשבועות אלו ינגנו הג' תנועות עם התיבות "ציון במשפט תפדה", ועי"ז נזכה לגאולה באופן ד"ושבי' בצדקה". (ס"א)

כל הענינים צ"ל בשמחה, לכן שינגנו גם הניגון של שמחת תורה (הקפות דרבי לוי יצחק ז"ל) עם תיבות אלו. (ס"ח)

עבודת ה' צ"ל מתוך שמחה כפירוש האריז"ל, ויש "אויפטו" של הבעל שם טוב והמגיד - לגבי האריז"ל - בענין זה; שמחה תמוד ובפרט בשבת, ואפי' בבין המצרים ובשבת חזון (שבתשעת הימים) וכידוע המאמר של אדמו"ר הצמח צדק ששבתות אלו הו"ע "מקדים רפואה למכה". (ס"ט)

בשבת "כל מלאכתך (ואפילו העבודה לבנין בית המקדש) עשוי'" ותכלית העילוי הוא בשבת חזון ש"חזון" באים ל"ותחזינה עינינו כו'", שבת זו נקרא ("חזון") בשם דל' תרגום שמורה על העלם, כי ע"י הפיכת ההעלם (הגלות)  - ובפרט ההעלם שאחר חורבן בית שני שאז הי' תוקף הגלות - באים לגילוי בית המקדש השלישי; וכפתגם הר' לוי יצחק מבארדיטשוב שבשבת זו מראים לכאו"א את בית המקדש השלישי וזה נותן כח שיוכלו להתגבר על הגלות ולהביא את הגאולה. (סט"ו)

ההוראה המיוחדת מקביעות שנה זו ששבת חל בד' מנחם אב: א) ערב יום ההילולא של האריז"ל, ב) כמסופר בנחמי' (א, ג) שכששמע ש"חומת ירושלים מפורצת" אמר "לכו ונבנה חומת ירושלים", ומסופר שהיו יהודים שהיו להם נשים נכריות ועזרא אמר להם לשלוח אותם בטענה ש"לא לכם ולנו לבנות את בית אלוקינו", וזה נוגע להנעשה בתקופתינו בענין "מיהו יהודי" והעוול שנעשה בזה ע"י החברי כנסת וכו'; צריך לחזק בימים אלו: תורה תפלה וצדקה בציבור וכן עריכת "סיומים", וכמו"כ שאר המבצעים. (ס"כ)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (א, ב) "אחד עשר יום מחורב"; שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר במש"כ עה"פ "העוים היושבים בחצרים וגו'"; שאלות בפרקי אבות (פ"ה מ"א) "רבי אומר איזו היא דרך ישרה וגו'". (סל"ב)

הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר; הביאור בפרקי אבות. (סל"ז)

בהמשך להנ"ל שצ"ל תורה תפלה וצדקה בציבור, הרי עתה הוא שבת וצריך לחפש עצות איך לקיים מצות הצדקה, לכן שכאו"א יתן לזולתו מזונות ומשקה (שהרי הזולת נחשב לאביון - התאב לאמר "לחיים"), ואני המתחיל. (סמ"ד)

פירוש האריז"ל - והוספת הצמח צדק - עה"פ (שם) "אחד עשר יום וגו'", והיינה של תורה שבפירוש רש"י בענין זה. (סמ"ה)

ביאור במש"כ בליקוט דבין המצרים שנה זו (לקו"ש) הערה 18 דנתינת הצדקה צ"ל בכל יום מצד ד"יומא מפסקי אהדרי" דלכאורה משום הא צ"ל נתינה גם בלילה. (סמ"ח)

ביאור בלשון הרמב"ם (הלכות תפלה רפ"א) "מצות עשה שיתפלל בכל יום" הגם שמדאורייתא אין הגבלה בזמן התפלה. (ס"נ)

הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן (מוגה)
קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.

ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.