תוכן חג השבועות מתבטא בעיקר בהנוסח: "זמן מתן תורתנו"; הלימוד מכל תיבה בפני עצמה וההוספה שבצירופם יחד. (ס"א)

מאופן לימוד התורה של אברהם אבינו - לפני מתן תורה - למדים כו"כ הוראות ולכן יש אריכות גדולה בחסידות לבאר דרגת לימוד תורתו. (ס"ב)

האריכות בחסידות, בביאור פעולת גלות מצרים בזיכוך העולם, נוגע גם עתה אחר מתן תורה; דוגמא לזה מסיפור מהצ"צ ואדמו"ר הזקן. (ס"ג)

עבודת ה' צ"ל חדורה בקבלת עול ומסירת הרצון כמו אצל אברהם שנאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי". (ס"ד)

שבועות קשור עם משה רבינו - ספירת החכמה, עם דוד המלך - ספירת המלכות ועם הבעש"ט - פנימיות הכתר; ביאור הנ"ל שהבעש"ט "כתר" לגבי משה ודוד; משה ענינו הבנה והשגה (חכמה), דוד - מעשה (מלכות) ואצל הבעש"ט מודגש ה"חביבות" (פנימיות הכתר). (ס"ו)

קביעות שנה זו שחג השבועות חל בשבת מורה שג' ענינים הנ"ל (דמשה, דוד ובעש"ט) צריכים להיעשות באופן ד"שבת"; דובר בארוכה אודות גיור כהלכה. (ס"ז)

אפשרות "כינוס תורה" (שענינו פלפול ושקו"ט) רק באסרו חג דשבועות ולא לפני זה שהיו במצב של ביטול המציאות לגמרי "פרחה נשמתם"; לימוד התורה במתן תורה הי' תחלה באופן ד"לשמה", ואח"כ "שלא לשמה"; המשך (מש"פ במדבר) הביאור בפרקי אבות (פ"ו מ"א) "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה וכו'"; המשך (מליל ערב חה"ש) ביאור בה"הדרן" על מסכת סוטה: "לא תיתני יראת חטא וכו'" (כהשתתפות ב"כינוס תורה"). (ס"ח)

אודות חת"ת השייך במיוחד לשבועות; "אעלה את ירושלים" המיוחד עתה שזקוקים לרחמים כו', שיהי' "גאלת שבט נחלתך". (ס"ט)

אודות הפעולות בהמבצעים בחוץ לארץ ובארץ הקודש. (ס"י)