ענין הריבוי בקדושה, אינו פירוד אלא השלמה; הסדר ד"משפיע ומקבל" מתחיל מהשרש הראשון ד"מציאות" - "הי' הוא ושמו בלבד"; שבת, ראש חודש וחנוכה מאוחדים בכך ששלשתם בספירות המלכות; וכמו"כ הם מחולקים: שבת - ענינו אור ואינו נותן מקום לחשך כלל, ראש חודש - ענינו הוא התגברות על החשך - אתכפיא, חנוכה - מהפך את החשך שאף הוא יאיר, והכח לזה הוא ע"י הנשיא; כ"א יכול להיות נשיא ע"י התמסרותו להקב"ה. (ס"א)

"הדרן על הרמב"ם": קישור תחלת ה"יד החזקה" לסופה צריך יותר עומק מאשר בין תחלת כל ספר לסופו; בין בתחלה בין בסוף מדבר הרמב"ם מחיוב ושלילה (כמו"כ בספר שופטים); מים לים - בלי גבול והחיבור דורש חיוב ושלילה; יסוד - העלם עמוד - גילוי וב"לידע שיש שם מצוי" ישנם ב' הענינים; האות היחידה (בשם הוי' הנרמז ביסוד היסודות וכו') שאינה מתחלפת היא (יסוד) ורומזת למדריגת חכמה שהיא "אחד האמת ואפס זולתו". (ס"ב)

שאלות בפירוש רש"י עה"פ (לג, ל) "כי נכמרו רחמיו - נתחממו וכו'". (ס"ד)

שאלות בלקוטי לוי יצחק בהערות לזהר בנוגע לנקודה המשותפת בין יוסף למשה; במקום חילול ה' אין מחכים לעדים, אלא מודיעים שכ"ז הוא באם אמר כך: מ'דארף זיך קאכן אין חסידות ולא להיתפס לענינים אלו; אע"פ שהדיבור בענינים אלו גורם ל"היפך האחדות" הרי זוהי הטענה שטענו לאחשורוש: "ישנו עם אחד"; הביאור בפירוש רש"י; הביאור בהערות לזהר. (ס"ה)

*   *   *

הדרן על הרמב"ם
היסוד והעמוד דהלכות התורה לפעול בעולם בשתים: (א) שיהי' כפי הוראת התורה (חיוב), (ב) ושלא יהי' כפי שהוא מצד עצמו (שלילה) - ידיעת ה' בב' אופנים: (א) "לידע שיש שם מצוי ראשון", שיש לו יחס חיובי להנמצאים, (ב) והעלי' בדעת "שהוא אינו מצוי", "מצוי לא במציאות", שלילת הנמצאים.
שלימות פעולת הלכות התורה בעולם בימות המשיח בב' התנועולת הנ"ל: "לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה וכו'" - שלימות שלילת הענינים הבלתי־רצויים, ו"הטובה תהי' מושפעם הרבה כו' ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" - שלימות החיוב.
השלימות בידיעת ה' לעתיד לבא בב' הדרגות ד"מצוי ראשון" ו"הוא אינו מצוי" - "יודעים דברים הסתומים" ("שהוא אינו מצוי"), וידיעה זו תהי' "כפי כח האדם", כיון שתהי' מאוחדת ב"ישיגו דעת בוראם" ("מצוי ראשון").