הענין ד"(סעודת) משיח" הוא: שבזמנו יראו בגילוי את הדבר ה' שבכל דבר וגם עתה צריך כ"א להתבונן בנקודה זו, שיראה - בשכלו - בגילוי את הדבר ה' שבבריאה, ואז אין שייך שיהי' דבר המפריע לעבודת ה'. (ס"א)

הדגשת השמחה דאחרון של פסח, עד שיש סברא לומר בתפלת היום "זמן שמחתנו" - שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד שהיא נעלית משמחת תורה, וזהו מפני שאחרון של פסח קשור עם משיח [שתורה של עולם הזה נקראת הבל לגבי תורתו] ולכן שמחתו נעלית משמחת תורה. (ס"ב)

החילוק בין ישראל לעמים: שישראל אמונתם קשורה בשם הוי' - "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" - משא"כ אומות העולם אומרים "לא ידעתי את הוי'" ורק "אלקים יענה את שלום פרעה"; כמה דרגות בהוי' ואלקים; מעלת ישראל המרומז בפסוק "זכר עדתך קנית קדם וגו'". (ס"ג)

הקשר המיוחד דאחרון של פסח למש"כ "גאלת שבט נחלתך"; ההוראה המיוחדת מימי הפסח עד כמה שצריך להשתדל בחינוך כל הסוגים בבני ישראל וכ"ז באופן של "חירות". (ס"ד)

בין "גאלת שבט נחלתך" ל"הר ציון שכנת בו" הלכו דרך ארוכה כדי לברר הניצוצות, כמו"כ צ"ל היציאה ל"שליחות" לפני הגאולה העתידה; המלחמה בחסידות בזמן אדמו"ר הזקן הייתה צריכה להיות דוקא ע"י יהודי שיש לו "בבואה דבבואה" וכמו"כ עתה באה ההתנגדות דוקא  ע"י מי ששייך לתורת הבעש"ט; אשרי חלקם של ההולכים להשפיע גם על יראים ושלמים את מעינות הבעש"ט. (ס"ה)

כל מנהג, ובפרט מנהג שהנהיג נשיא הדור, שייך לכאו"א ובכל זמן, ובפרט מנהג הקשור לחג הפסח (שנמשך תמיד); ד' כוסות - שכנגד ד' אותיות דשם הוי' - דאחרון של פסח שייכים לכאו"א, להמשיך מעינות הבעש"ט לכאו"א שעי"ז "קאתי מר". (ס"ו)

כדי שההכנה להגאולה תהי' בשלימות, צריך להיות בו גם "קב שלו"; כמו שהגאולה תהי' באופן ד"נפלאות" (אפי' לגבי יציאת מצרים) כמו"כ בעבודת האדם צ"ל "ואהבת את הוי' אלקיך (לא רק) בכל לבבך ובכל נפשך (אלא גם) בכל מאדך". (ס"ח)

עניני חג הפסח צריכים להמשיכם בכל השנה ובכל המצבים; יהודי נברא באופן ד"קנית מקדם" ולכן בכוחו לפעול שעניני תורה ומצוות יהיו אצלו ללא שינויים; אודות הענין הכי מבהיל שרושמים גוים כיהודים והחכי"ם יושבים על הכסאות מבלי לפעול כלום ואינם מקיימים הבטחותיהם, במצרים נפעל שהוציאו את ישראל "מקרב גוי" והם עושים ההיפך. (ס"ט)

אודות המבצעים שצריך לזכור אותם כל ימי חייך. (סי"א)

"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" - ברכות ואיחולים שבארץ הקודש תהי' מנוחה אמיתית. (סי"ב)