"דיבור אחד" ד"אנכי ולא יהי' לך" ו"זכור ושמור", "אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי" - גם מל"ת (שלילת העשי') הם חיוב ("על לאו הן"), מצד הנותן, ובכח זה נעשה גם אצל המקבל, שניכר בעבודתו גדרי הנותן, "אחת דיבר אלקים"
 השלילה דמל"ת מדגישה שלילת גדרי המקבל, שמתבטאת בשלילת ההתחלקות ביחס להתחלקות שבמ"ע, ע"ד החילוק שבין האברים לגידי הדם
 הביאור בלשון חז"ל "אסר לה אכ"ע כהקדש" - גם מל"ת ("אסר") הו"ע חיובי ("כהקדש"), ועד לקדושה שמצד גדרי הנותן
 החיבור דעשה ולא תעשה ("זכור ושמור בדיבור אחד") בעשיית האדם - "מחללי' מות יומת וביום השבת שני כבשים", קיום הלאו (שלילה) ע"י עשה (חיוב); ובהדגשה יתירה - בלימוד התורה, שה"קיום" דמ"ע ומל"ת ע"י הלימוד בתורה הוא בשוה, "אחת דיבר אלקים"
 השייכות דכהנ"ל לפרשת יתרו: (א) הודאת יתרו - יתרון האור מן החושך, ע"ד המעלה דמל"ת. (ב) "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" - המשכת אלקות גם במקום שאינו ראוי (שלילה) ע"י לימוד התורה
 השייכות להתחלת פרשת משפטים: "ואלה המשפטים", "מוסיף על הראשונים . . אף אלו מסיני" - כיון ש"אחת דיבר אלקים"; "לפניהם, כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" - שגם במצב שצריך סו"מ מודגשת בעיקר ההתאחדות עם הקב"ה שע"י התורה
 ההוראה בפועל - להוסיף בקביעת עתים לתורה כל אחד לפום שיעורא דילי', ובפרט בהקהלת קהלות ביום השבת
 חלוקת משקה