צ"ב השייכות דשבת חזק (ועד לחזקה משולשת) דספר רביעי שבתורה לתוכנו של הזמן - ג' השבועות ד"בין המצרים"
 שייכות הענין ד"חזק" לתוכן הפרשיות מטו"מ: ה"חזקה" דמספר שלש מדגישה את ענין החוזק גם במקום שיש מנגד, ובזה ב' אופנים - מצד העליון ("מטות") ומצד התחתון ("מסעי"); והשלימות היא בחיבור שניהם יחד (ע"י "רביעי" - שלימות התוקף באופן שלמע' משייכות לאחד ושנים, ועד ששייך לבחי' "חמישי")
 עפ"ז יובן השייכות ל"בין המצרים": תכלית החורבן היא העלי' דביהמ"ק השלישי - חיבור החוזק והתוקף מצד העליון (כבביהמ"ק הראשון) ומצד התחתון (כבביהמ"ק השני), שעי"ז הוא נצחי; וענין זה מודגש בהכרזת "חזק" בסיום ספר רביעי,בסיום החודש הרביעי ובהתחלת החודש החמישי
 ביאור ענין יום ההילולא דאהרן הכהן (בעש"ק זה): ענינו של אהרן ("אוהב שלום כו'") הוא אחדות בנ"י שלמע' מהתחלקות (כמרומז בשמו - אהבה רבה הנמשכת "למטה מן השורה"), ולכן בזכותו היו ענני הכבוד שהקיפו את כל בנ"י (ובפרטיות - החיבור דהמשכה והעלאה, ב' המעלות דברכה ותפלה שבברכת כהנים); ולכן הסתלקותו "בחודש החמישי (בחי' שלמע' מהתחלות באחד לחודש (אחדות)"
 הוראות בפועל: הדגשת נקודת האחדות שלמע' מהתחלות ע"י קיום הוראת המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן כו'", לא רק כביטול סיבת הגלות, אלא כטעימה מהאחדות שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה
 השייכות לפרקי אבות (פ"ב) "ר"ש אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה": רב"נ נקרא ר"ש סתם להורות על שייכותו לרשב"י ש"תורתו אומנתו", ואעפ"כ מזהיר ("זהיר" ל' זוהר ואור) על ק"ש ותפלה מצד נקודת האחדות
 ע"ד עריכת "סיומים" בתשעת הימים "ברוב עם הדרך מלך"