ימים אלו מסוגלים במיוחד לביאת המשיח - חודש מנ"א ("ע"מ שיבוא ארי' במזל ארי'") ותשעה באב (שבו "יליד מלכא משיחא"); ובפרט מצד הקביעות ביום השבת, שדוחה רק את הענינים הבלתי רצויים דת"ב, ולא את כל הענינים החיוביים שבו (ואדרבה - בקביעות זו הם ביתר תוקף)
 מעלת ענין האכו"ש בת"ב שחל בשבת - שבזה מודגש הענין הפנימי שבתענית כפי שיתגלה לעת"ל; וי"ל שהוא בדוגמת האכו"ש בתשיעי בתשרי (כיון שת"ב שייך ליוהכ"פ בהיותו תענית, ובפרט ע"פ דברי חז"ל שמשוים ליוהכ"פ את היו"ט דט"ו באב, שהוא תיקון לת"ב), ש"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב" (שהתורה פועלת בו עלי'), ועד שבביאת המשיח תהי' אכילה גם בעשירי
 מעלה נוספת בקביעות שנה זו - שההתחלה והסיום ד"תלתא דפורענותא" הם ביום השבת, שבזה מתבטא תוכנם הפנימי; השייכות לפרשיות השבוע - שבהם מדובר ע"ד חלוקת הארץ
 השייכות לפ' ואתחנן (שקורין במנחה) - שבה מדובר ע"ד תפלתו של משה, שקיימת לעד ותקויים בגאולה האמיתית והשלימה; וההוראה - ע"ד ההכרח להתפלל שוב ושוב על הגאולה (כפי שמצינו במשה שהתפלל תקט"ו תפלות גם לאחר שאמר לו הקב"ה שנגזרה גזרה)
 סגולה יתרה לביאת המשיח מצד מעלת המקום - ביהכנ,ס וביהמ"ד דנשיא דורנו (מעין ביהמ"ק השלישי), בהתוועדות עם רבים מישראל, ובזמן זכאי (ת"ב, י' וי"א מנ"א, והימים שלאח"ז עד ט"ו באב)
 קבלת החלטות טובות (בהקדמה - "אם ח"ו משיח יתעכב") להוספה בעניני תומ"צ בכלל; ובפרט במצות הצדקה, ובהמשך עריכת "סיומים" בתשעת הימים, וכן בימים שלאח"ז עד ט"ו באב
 עריכת התוועדויות של שמחה גדולה בט"ו באב; ובפרט שקביעותו ביום הששי, בדוגמת האלף הששי (שבו אנו עומדים "לאחר חצות היום")
 ע"ד השמחה הגדולה שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה