ע"ד לימוד הוראה מפרטי הקביעות בשנה זו (ר"ח אלול בשבת וביום הראשון, ופרשת עקב) לענין חשבון הנפש דחודש אלול
 ביאור הענין דחודש אלול (הכולל את כללות עבודת האדם): בקשר בין בנ"י להקב"ה ב' אופנים - "אני לדודי" (מלמטלמ"ע) "ודודי לי" (מלמעלמ"ט), וסדר העבודה הוא ש"אני לדודי" קודם ל"ודודי לי" (כמרומז גם בהתחלת תיבת "אלול" באות אל"ף); ב' ענינים אלו מרומזים בב' ימי ר"ח אלול, ובפרט בקביעות שנה זו - יום השבת (מלמעלמ"ט) ויום הראשון (מלמטלמ"ע)
 ביאור הענין בעבודת האדם: ב' ענינים אלו הם עבודה מצד הגוף (מלמטלמ"ע) ומצד הנשמה (מלמעלמ"ט), והרמז בקביעות שנה זו הוא שחשבון הנפש דחודש אלול צ"ל בב' הסדרים (ובכללות - יששכר וזבולון); אלא שבזה גופא יום בדר"ח (יום הראשון) הוא העיקרי, כיון שהעיקר הוא העבודה מלמטלמ"ע (כי מכיון שתכלית העבודה היא "דירה בתחתונים", העבודה צ"ל לפי גדרי התחתונים; ולכן עיקר מנין הזמן דבנ"י הוא מיום א' בשבוע
 ע"פ האמור מובן שהחשון דחודש אלול צ"ל בג' ענינים - "אני לדודי" "דודי לי" וחיבור שניהם (שהדרגא ד"דודי" מתגלית בפנימיות בגדרי התחתון" - "אני"), הן בעבודת עצמו והן בחלקו בעולם
 השייכות לפרשת עקב: ב"עקב" ישנם ב' פירושים - התחלת העבודה ("מצוות קלות שהאדם דש בעקביו") ואחרית וסוף העבודה (קבלת שכר); והביאור בזה - הגילוי דגמר ושלימות העבודה נפעל ע"י התחלת העבודה בהתחתון ביותר
 הוראה מהאמור בעני ןהגאולה: ב"עקבתא דמשיחא" ב' פירושים - מל' עקביים ומל' סוף ואחרית, והחיבור ביניהם - שדוקא בדרגא הנמוכה ביותר מתגלית ביאת המשיח; וההוראה - שבמיוחד בזמן זה בכחו של יהודי לזעוק "עד מתי"
 הטעם לעיכוב ביאת משיח צדקנו גם לאחרי הפצת המעיינות בכל לשון ולכל סוג מבנ"י כו' - י"ל שהוא מפני שעדיין לא הגיעה הפצת המעיינות לכתב "ברייל"; ועתה ניתוסף חידוש - שנדפס ספר התניא בכתב זה (אף שעדיין לא הגיע לכל השייכים לזה), ולכן עכשיו ברור שצ"ל הגאולה האמיתית והשלימה (שאז תהי' שלימות הרפואה דכל בנ"י)