הטעם שקורין בשבת אחת פ' כי תצא (בשחרית) ופ' כי תבוא (במנחה) - אף שלכאורה הם הפכיים זמ"ז, הן בשמם והן בענינם (יציאה למלחמה - עבודת האדם, וישיבה בארץ - מנוחה ושלום ועד למתן שכר): העבודה עצמה צ"ל מתוך מנוחה והתיישבות, ועד מעין הענין דקבלת שכר ("ודע שמתן שכרן כו'")
 ביאור הענין ד"כי תצא למלחמה" - "במלחמת הרשות הכתוב מדבר" (דלכאורה העבודה בעולם ה"ה חובה): בנ"י בשרשם ומקורם הם בעצמותו ית', וירידתם לעולם היא "ברשותם" (ולכן שייך בזה קבלת שכר), ועד שענין זה ניכר בהם גם בירידתם לעוה"ז, כדי שה"דירה בתחתונים" תהי' לעצמותו ית' (וזהו הרמז ב"כי תבוא אל הארץ" - ירידת הנשמה לעולם, שנעשה "דירה בתחתונים" - "וישבת בה")
 עפ"ז יובן הענין דתשלום שכר: השכר הוא תוכן העבודה עצמה - הענין ד"דירה בתחתונים"; ולכן השכר על כל מצוה קיים מיד, ויתרה מזו - עוד בהתחלת העבודה, כיון שניכר בבנ"י שמציאותם חד עם עצמותו ית'
 עפ"ז יובן המשך הפרשיות: העבודה בעולם ("כי תצא") העשית באופן של מנוחה והתיישבות ("כי תבוא"), כיון שניכר בישראל מעמדם ומצבם האמיתי; ולכן העבודה היא באופן ד"על אויבך", ותכליתה - "ושבית שביו"
 השייכות לזמן זה: חודש אלול - חודש החשבון על השנה שעברה וההכנה לשנה הבאה (החיבור דעבודה ושכר), וכמודגש בהר"ת - שכבר בהתחלת העבודה ישנו היחוד ד"אני" ו"דודי", ענין הנישואין (ובפרט בשנת תנש"א); י"ד אלול - ערב "קיימא סיהרא באשלמותא", ובו מתחילים לדרוש בהלכות "זמן שמחתנו"
 הוספה מיוחדת בדורנו זה - יום הנישואין דאדמו"ר מוהריי"צ (הקשור לנישואי הקב"ה וכנס"י בימוה"מ), ויום התייסודת ישיבת תו"ת (שלומדים תורת החסידות מעין דלעת"ל, והם "חיילי בית דוד" המביאים את הגאולה)
 הוראות בפועל: פרסום עד"ז שעומדים בסיום תקופת העבודה ובהתחלת תקופת השכר (ולכן העבודה צ"ל בהתאם - כולל ע"י התוועדויות של שמחה), ע"ד השליחות המיוחדת דתומכי תמימים, וע"ד ההשתדלות בנתינת צרכי החג לנזקקים