ביאור הענין דיום התענית שחל בשבת: בתענית יש ב' ענינים - בחיצוניותו הו"ע בלתי רצוי (עינוי - היפך העונג) ובפנימיותו ה"ה ענין חיובי ("יום רצון", ועד שלעת"ל יהפך לששון ולשמחה); וביום השבת ישנו רק הענין החיובי, ועד מעין הפיכתו לשמחה לעת"ל (כמודגש בחיוב אכילה ושתי' ביום זה, די"ל שהוא גם מעין הסעודה דלעת"ל)
 השייכות לפרשיות השבוע - בלק (שבו נתפרש בתורה ע"ד ביאת המשיח, ובאופן ד"ויהפוך גו'") ופינחס ("זה אליהו" מבשר הגאולה, ועד"ז בתוכן הפרשה - מנין בנ"י, חלוקת הארץ וקרבנות המועדים)
 מעלת שבת זו לגבי שאר השבתות ש"בין המצרים" - שבה מודגש הענין החיובי בימים אלו (משא"כ בשאר השבתות ה"ז באופן של תיקון החורבן כו'); וענין זה מודגש בפ' בלק (שלעולם אינה נקראת "בין המצרים") - שבה מדובר ע"ד הגאולה באופן שלמע' משייכות לגלות (משא"כ בפסוק "ושב ה' אלקיך גו'")
 המעלה בכל האמור בדורנו זה - שבו נתגלה בחודש תמוז הענין דחג הגאולה והמעיינות; ובשנה זו - "נפלאות אראנו", "שנה שמלך המשיח נגלה בו"
 ההוראה בפועל: הדגשה מיוחדת בשנה זו בלימוד עניני גאולה ומשיח וביהמ"ק בימי "בין המצרים", לא מצד רגש האבילות אלא מצד ההשתוקקות למעלת ביהמ"ק השלישי (ומה שמשיח בה "בהסח הדעת - היינו למעלה מן הדעת); ועי"ז פועלים "לחיות עם הזמן" דימות המשיח (שע"ע הי' קושי בזה)
 ביאור בפרקי אבות (פ"ו) "שנו חכמים בלשון המשנה כו': במשנה זו מודגש הבל"ג שבתורה - שגם הברייתות שנשנו מחוץ לביהמ"ד מצורפות למשנה (ועד לעניני התורה שנתגלו בזה"ז); השייכות למאמר ר"מ "זוכה לדברים הרבה" - עד להבל"ג ד"תורה חדשה מאתי תצא"