ש"פ נצבים תנש"א, יום ב' דראש השנה, וש"פ וילך, שבת שובה, ו' תשרי תשנ"ב - הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א
המעלות דשנת תשנ"ב: מתקיים בה הענין ד"פתבג המלך"; קביעותה בש"ז - שנה שלימה, שנת העיבור, ושנה שבה ר"ח ניסן חל בשבת כך שספירת העומר היא באופן ד"תמימות"
המעלה בקביעות ר"ה בימים ב' וג': בסמיכות ליום ראשון - שענינו גילוי אחדות הקב"ה בברה"ע, כענינו של ר"ה (שגם בנוגע אליו נאמר "זכרון ליום ראשון"); אבל לא בו ביום אלא לאחריו, שבזה מודגש העילוי שניתוסף בבריאה ע"י עבודת האדם (כמרומז בפרקי אבות - "שנו חכמים בלשום המשנה" בהוספה על "בעשרה מאמרות נברא העולם"); ובימים ב' וג' - שענינם המשכת ענין השלום (ג') בעולם שנמצא במצב של "מחלוקת" (ב'), ע"י עבודת בנ"י בתומ"צ ("אוריאן תליתאי")
הקשר לסימן ד"פתבג המלך": הדגשת המעלה וההבדלה ד"וילך" (עבודת האדם) על "נצבים" (בנ"י כפי שהם מצ"ע), שהיא המעלה דשבת שובה (שלימות העבודה בכל השבתות שלפנ"ז) על השבת שלפני ר"ה (בדוגמת השבת שלפני ברה"ע), וחיבורם יחד
הרמז ב"פתבג המלך" - שבנ"י זכאים לקבל כל צרכיהם "משולחן המלך"
הקשר לקביעות השנה (בש"ז): השלימות שמצד עבודת האדם (ע"י ה"תמימות" בספה"ע) בהוספה על השלימות שבעולם מצ"ע (שנה שלימה)
הרמז דשנת ה'תשנ"ב - הי' תהא שנת נפלאות בה, בכל, בינה; "נפלאות" קאי בעיקר על הנפלאות דהגאולה
הקשר לגאולה בקביעות השנה: "פת וילך" - הליכה לגאולה; שלימות החדשים - השלימות דישראל ש"דומין ללבנה"; השלימות שע"י ספה"ע - שעיקרה ע"י הקרבת העומר ושתי הלחם בביהמ"ק